הוא הכיר אותי בדיוק חמש דקות ושאל לגילי. עניתי לו "22" ואז
הוא אמר "חכי חכי כי עוד תגיע לך הסתירה של החיים".
אני לא יודעת למה כל כך התקוממתי מהמשפט הזה שלו, כאילו
שממרומי גיל 24 אתה "אחרי" ופיענחת איזושהי אמת סודית, שבגיל
22 לא ידעת עדיין מהחיים שלך, טאבולה ראסה תמימה ונקייה שמגיעה
לעולם הגדול.
ומאיפה הוא יודע, אם הסתירה טרם הגיעה לי ואולי אני מהטיפוסים
האלה שכל החיים סופגים סתירות שכאלה. ומי אמר שחייבים בכלל
סתירה בשביל להגיע לכדי גיבוש החיים שלך, אולי אפשר ללמוד
מניסיון הסתירות שחטפו אחרים בסביבתך הקרובה, או אולי דיי
אפילו רק בסתירות ששמעת עליהן ממקור שלישי או ראית אותן באיזה
תכנית טלויזיה או סרט.
השאלה הנשאלת היא, האם אדם שם לב בכלל בזמן הזה שמתרחשת עבורו
התופעה הזו שנקראת סתירה של החיים או שרק בדיעבד אותו אדם
יסתכל אחורה לאותה תקופה או אותו רגע משמעותי ויחשוב לעצמו:
"איך לא הבנתי אז כמה משמעותי הרגע הזה שהייתי בו. כמה שזו
עתידה להיות נקודת המפנה של חיי הבוגרים. איך לא השכלתי כבר אז
לדעת, שהנה מדובר בסתירה של החיים שלי".
מעניין אם, כשאתה מסתכל לאחור על הסתירה של החיים שלך, אתה
מחייך לעצמך בסלחנות או שאולי ממורמר על ההזדמנויות שהחמצת, עד
שהשכלת להבין אחרת, אחרי שחטפת את הסתירה של החיים שלך.
ואולי זאת בעצם הסתירה: איזו הזדמנות פז שהחמצת בתחום כלשהו,
שפתאום אתה תופס את עצמך מתחרט על כך.
לי נראה שלא זאת הסתירה. לדעתי הסתירה הזו היא לא דבר מוחשי
אלא יותר שינוי בכל הפילוסופיה הזו של החיים, הרגע שבו נדמה לך
שהבנת את כל הפרינציפ של הקיום הזה. יש אנשים שתהיה להם רק
סתירה אחת בחייהם הבוגרים אבל משום מה לי נדמה שאשתייך לקבוצה
שחוטפת סתירות לעיתים קרובות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.