בחלוף הבוקר קראתי
לכוחותי השקטים,
צללתי אל הריק
כמו אז רק שהבוקר
חיממו דמעותי את חזי.
היום יהיה אחרת משום
שדבר לא השתנה,
מעטפת הערפל לא
המירה את סלעי הלב,
את קיר המסקנות האכזר.
בבוקר נגסתי במהפכת הבית
ועיני לא הרחיקו ראות,
ידו של הספק לא הרפתה,
הסיבה נבלעה בים של לכלוך
שסילוקו יטשטש את העקבות.
כמו אז הסב פניו ממני
מה שביקשתי במישרין,
מכה אחר מכה
נופץ החזיון הטוב,
נותרתי עם נפשי המתרוצצת,
דבר לא יובע, או לא
יקרה מה שרצוי,
ההיפוך, החמקנות,
הסירוב,
כוחות ההרס שנעו
בדרכים המקיפות,
ראשי סבב, האכזבה על
היותי אני, המלחמה העקרה,
היעדים המגוכחים שהיו
נחוצים לי - גם היום
שנוקה ליבי, שנחתי בסוף מעגל,
העומק מתכחש,  רק קו
נשאר עליו נחים פני הדברים -
ביד זהירה הרפיתי
מהמראות המייפים, מכה ניחתת
כמו משוואה מתאזנת,
האם נשאר דבר מה להזין
בו את הדרך הסוררת,
את סוד הלהבה.