חשבתם פעם על אהבה? ואני לא מדברת על סתם אהבה כזאת טיפשית בין
גבר אישהכשכל מה שיש בראש זה מושמוש וקושקוש, אלא על באמת
לאהוב בן אדם, בשל תוכנו ומשמעו?

הצד השני של האהב הוא הצד שלא מפחד לאהוב גם את בני מינך. ולא
אהבה של עשיית ילדים, אלא אהבת הערכה, אהבת האחר שאיננו אתה,
והכבוד הרב שאתה מרגיש בכך שזכית לחלוק פיסת חיים עם אותו אדם
מדהים.

לפעמים אני עוצרת את עצמי, לוקחת נשימה ארוכה, ובוהה במראה.
רק שהפעם, הבהייה במראה היא לא עוד אחת מאותם מבטים חטוםן של
מריחת איילינר וצלליות לפני שיוצאים מן הבית לבילוי סתמי, אלא
בהייה עמוקה, שנכנסת עמוק לתוך הנשמה. הבהייה הזאת, מתחילה
בעיניים. הרי דרך העיניים אנו רולטים את כל הנעשה סביבנו. מן
העיניים היא עוברת הישר אל הגרון, נתקעת שם, כמנסה לומר לנו
משהו. להסב את תשומת ליבנו. רק הבעיה היא שמהר מאוד אנו בולעים
את הבהייה, כי היא רק בגדר אבן התקועה לנו בגרון, המפריעה לנו
בשיגרתנו הכ"כ מסעירה. מן הגרון שמבטל את הבהייה ללא כל חרטה,
היא מגיעה  אל הסרעפת, וכמו עוצרת נשימהף שגם כאן מנסה לזעוק
ולקרוא לנו "עצרו! קחו רגע אחד קטן"- גם כאן היא א מוצאת מענה.
השלב הבא ניא כבר הלב. חוץ מלהזרים דם ולעבוד על כל העולם שהוא
יודע מה הוא עושה בכל הנוגע לאהבה, הלב בעצם מהווה קופסא
שצוברת וצוברת תכנים שהעיניים, הגרון והסרעפת פשוט התעלמו
מהם.
הלב המסכןף כ"כ כבדף אוגר ואוגר עד שלא יכול יותר. אז מה הפלא
שהוא מתפוצץ??

אותה בהייה עמוקה בעצם מנקה לי את כל הרגשות הכוזבים מן הלב.
זאת הפאוזה הזאת שלוקחים פעם בכמה חודשים, וחושבים על איזה בן
אדם נהיית. אין כאן שום שקרים, שום תחכים, ולא מזימות.
רק אתה  והנפש    ה   ע   י  ר  ו   מ   ה    שלך מול המראה.  
רק במצב הזה אתה באמת יכול להעריך עד כמה יפה או מכוער אתה.
וכאן, הצד השני של האהב תופס מקום, בכך שהוא מראה לך עד כמה
אתה אוהב את עצמך, ולמה הפכת.   ורק כאן אחרי חשבון נפש ארוך,
המתחיל בבהייה ומסתיים בהחלטה האם להניח לעצמך לחיות עוד קצת,
אפשר להעריך באמת את הצד השני של האהבה.
זהו בדיוק הזמן להעריך את מי שנמצא איתך, ולחלוק באמת כבוד
לאותם אנשים מדהימים שעושים לך טוב בחיים. בין אם זה אמא, חבר,
חברה או אפילו קים. הכלבה שלך.


                                                       
נכתב ביום כיפור 2002