השיגרה נמשכת בתוך החיים
בין כל הסיבוכים והאירועים
פה אדם נהרג, ושם אחר משיבה נפטר
כל אחד דואג לעצמו בעיקר
לא מביטים כבר מסביב לראות
ובעיניי, מזמן יבשו הדמעות
מנסים להמשיך ולהתרכז במה שממול
לא לסטות מעבר לגבול

אנשים מתים כל יום, ממגוון סיבות
אבל במדינה הזאת, יודעים שזה עומד לקרות
חיים בצל של סכנה יומיומית
פשוט סביבה חלומית
אף אחד לא יודע מה הדרך הנכונה
כולם פועלים כמו מכונה
והכאב שמאחד את כולנו לאחד
מודחק רחוק בגלל הפחד

אחרי ימים כאלה של פיגועים
אנשים עוד באמת תוהים
למה יש כאלו שבוחרים לרדת מהמדינה
אנשים שלא רוצים עוד להלחם למענה
התנגשות של ערכים וכל אחד מאמין אחרת
ואין ערך יותר נכון או מחשבה שולטת
ימים אלו הם של חשבון נפש ובחירה
להשאר או ללכת, מה אתה מאמין שהמטרה?