הוא שט לו בשמים
בין ענן לענן
מביט על פני הילד הצוחק
איזה כייף לגרום מן אושר שכזה
ולדאוג שכייף יהיה לו לשחק
הוא מתקרב אל הענף
ומנסה להמנע
אבל, כמה חבל,
שרק הרוח אותו מניעה
הוא שט לכיוון העץ חסר אונים
וטרח העפיפון נקרא
הילד הלך הביתה בוכה
והשאיר אותו למעלה בצמרת.
הוא חשב שהילד שכח אותו לקחת,
ושיחזור אחרי שירגע,
אבל הזמן עובר והשמש יורדת.
הלילה הגיע, והוא עוד ביו הענפים
אבל הבטחון לא אבד לו.
הילד עוד יחזור בזה הוא בטוח,
יחזור מהר כמו הרוח.
השמש עולה, יום חדש מתחיל.
והילד חוזר אל הגן.
עם פרצוף מחיך ועיינים צוחקות
ועפיפון חדש להעיף בין הצמרות.
והעפיפון הקודם על העץ נשאר
ומבין לאט לאט, ששם הוא לנצח ישאר.
תקוע למעלה בין כל הענפים,
כי אחרי הכל הוא סתם עוד עפיפון,
וכמוהו יש עוד רבים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.