|
שיגעון דיכאון
יושב לבד עם הגיטרה
שיגעון דיכאון
שעות, דקות חולפות
שיגעון דכאון
יושב לבד מול השעון
שיגעון דיכאון
רוצה לצאת מזה, רוצה לצאת מזה...
ולא יכול לעזוב את זה
זה יושב לי שם במוח
ולא נותן לי לברוח
אוי נמאס לי כבר מזה
זה יושב לי שם במוח
ולא נותן לי לברוח, לא נותן לי לברוח
שגעון דיכאון
והזמן עובר
שגעון דיכאון
וכבר רוצה לישון
שגעון דיכאון
זה מבאס לאללה
שגעון דיכאון
רוצה לצאת מזה , רוצה לצאת מזה...
ולא יכול לעזוב את זה
זה יושב לי שם במוח
ולא נותן לי לברוח
אוי נמאס לי כבר מזה
זה יושב לי שם במוח
ולא נותן לי לברוח, לא נותן לי לברוח |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.