כשאישה כורעת על ארבע,
כשאחורי אישה מופנים אליך,
ואל השמיים,
כשאתה מפשק, שוב,
את שפתי ערוותה
רק כדי לראות, שוב,
מה יש בתוכה
מה יש בין השפתיים הנפלאות האלה
שהביאו אותך לזיקפה מאיימת להתפוצץ
מה מביא אותך להשתוקק
לנעוץ את חרב גברותך השלופה וזקורה
בבשר האישה שלה,
הרך והמתוק כל כך
כשאתה מעביר עוד מגע ועוד מבט
על פי הטבעת שלה
ועל מתני האישה שלה
ועל האגס המופלא הזה,
מכתפיה ועד
באכה גן העדן
כשהיא שרועה על ארבע,
בשיער פרוע,
ובמבט מבקש
רחמים או פראות שלוחת רסן?
כשאתה מזיין את נזר הבריאה הזה
המתפרקד ככלבה
וכל יישותך
שיר הלל וערגה
לבין ישבניה, לשדיה, לריח הכוס שלה
המתחנן אליך
כשאתה שם את קצה הזין שלך,
הזקוף עד כאב
במקום שבו מתחילה מנהרת האהבה והזמן
במקום בו תמכור נשמתך לשטן
בחפץ לב
בעבור עוד דהירה אל הרחם שלה,
אל פתח ליבה
כשאישה כורעת-שוכבת על ארבע
לנצח להיות בתוכה
למצוא בתוכה את סוד החיים
ולהיולד ולמות ולהיולד מחדש
בתוכה, עד אינסוף,
כשאישה כורעת על ארבע.