טוב, אני הולך להביא סנדוויץ' עוף, רוצה אחד ?
אתה לא הולך לשום מקום !
מה יש ? מה קרה  ? קופץ. חמש דקות. מביא סנדוויצ'ים.
מחכים לאבי סיביליה!
טוב בסדר, אבל אתה רואה שהוא לא בא.
אף אחד לא הולך לאף מקום כשהוא מחכה לאבי סיביליה!
ישבנו על העמודים ליד המדרכה ברחוב אלנבי פינת יהודה הלוי,
מחכים לאבי סיביליה,  אמצע היום, חם, אני מת מרעב כי לא אכלתי
כלום מהבוקר ואהוד מתחיל עם הרצינות שלו, אבל אין לי כוח
להתווכח אתו וחוץ מזה שבאמת יש על אבי סיביליה הזה.
טוב, טוב. בסדר.
אתה לא רוצה לדעת מה קרה לאחרון שלא חיכה לאבי סיביליה.
מה, מה קרה ?
לסיבילה ?מאיפה אני יודע ? מתעכב.
לא לסיביליה, לאחרון שלא חיכה לו.
טוב, ת'שמע אבל אתה שומר את זה אצלך לא מוציא את זה לאף אחד,
הא!
תמיד הוא מדבר בסימני קריאה האהוד הזה, כאילו אני חייב להסיק
מסקנה מכל הבל פה שלו, בכלל אי אפשר לצחוק אתו ותמיד הוא קורא
לי אידיוט, אבל הוא בן דוד של עוז אז בטח מזה הוא חש מחויבות
לאבי סיבילה.
בסדר בסדר, ספר...
היה לילה גשום, בתחנת הדלק של גשר הירקון עמד אייל הגבוה,
ואללה מכוניות כבר לא עוברות, שתים עשרה בלילה ורק אייל מחכה
כי הוא ביקש מאבי סיביליה להיפגש אתו דחוף. טוב ובינתיים אבי
סיביליה לא שכח שהוא הסכים להיפגש עם אייל בתשע בערב אבל בדיוק
ישב אחרי האוכל במטרופוליס עם מנשה פריינטה והתחילו משחק שח,
ולא שלא יכול לעצור משחק שח עם פריינטה, אבל ישבו אנשים ולא
רצה שידברו שאבי סיביליה עוצר משחק שח עם פרינטה בשביל לרוץ
בלילה לפגוש את אייל הגבוה שהיה עובד אצלו. אז סיים משחק,
הזמין כוסית של קוניאק רמי מרטן ועישן חצי סיגר, הניח אותו
במאפרה וסימן סימן קטן למלצר שיבוא לו את החשבון, איך שהמלצר
הגיע הניח אבי סיביליה את הכרטיס אשראי ושם טיפ למלצר מאה שקל.
קם לחץ לפריינטה את היד וסימן לשלום לנוכחים הנוספים ויצא
לפגוש את אייל הגבוה.
אייל הגבוה בינתיים מחכה בגשר הירקון, בין כוסית קוניאק וסיגר
לוקח קצת זמן ויורדות עוד כמה טיפות. אבל לאיל אין זמן, אורית
הודיעה לו שבעשר היא מזמינה מונית, לא נראה לה העיסוקים האלה
עם אבי סיביליה, היא נוסעת לדודה שלה ברמת גן שנשואה לאיזה
אינסטלטור אשכנזי. שמונה וחצי כבר , אבי סיבילה נכנס למכונית
שלו בה אם וה שחורה שבע מאות עשרים חדשה עם ריפוד מעור בצבע
אופ וייט. עוז העוזר שלו נוהג מקדימה ומסיע אותו לתחנת הדלק
בגשר הירקון.
אייל הגבוה נוסע לאורית, עולה במדרגות בריצה ונעמד רגע מחוץ
לדלת, מסדר את הנשימה ואת החולצה ונכנס פנימה. הוא דיבר אתה שם
ועבר הזמן ובינתיים מגיע אבי סיביליה ולא רואה את אייל הגבוה,
ותאמין לי דוד את אייל הגבוה לא קל לפספס.
אהוד מתחיל לצחוק ומתחיל להשתעל, לפחות הוא יודע לצחוק האהוד
הזה, ואני בינתיים מתייבש פה בשמש
נו טוב. אז הוא לא יכל להסביר לאבי סיביליה שהייתה בעיה של
אולטימטום ?
אהוד הסתכל עלי במבט חמור, שתקתי.
בקיצור, מסתובב בתחנה מחפש את אייל הגבוה, לא שואל אנשים, למה
פדיחה. ובינתיים אייל הגבוה מדבר עם אורית, מנסה לשכנע אותה
לחכות כמה שעות רק שיספיק לדבר עם אבי סיביליה, "הוא בטוח יבין
אותי, רק שאני חייב לבקש ממנו את זה. אורית לא מוכנה לחכות
והמונית מגיעה.
אבי סיביליה כבר הסתכל על המחוגים בשעון הזהוב שלו וסמן יעד
אחריו הוא לא יחכה.
אייל הגבוה מארגן תיק ועולה למונית עם אורית, בדרך לרמת גן הוא
מקווה , כך סיפר אח"כ למשהו, שאבי                      
סיביליה לא יכל להגיע והוא לא רק איחר, אלא שכח או אולי סתם לא
מצא זמן. אבל אבי סיביליה רואה את המחוגים, כמו מפילים את הדגל
שיחייב אותו לטפל במקרה באופן שונה.
אייל יודע שזה לא מומלץ , לא לחכות לאדם שהסכים להיפגש אתך
והורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות, לאחר ששני אנשים אבדו את
היכולת לשמש כעדים ולמעשה גם כראיות מאחר והם נוכחים בחלק
הפחות גבוה בפרוייקט השלום.
אה, שמעת שפתחו שם מסעדה שצופה על כל העיר ? זה כמו ניו- יורק
נהייה פה אני אומר לך. שוב הוא שותק ומרים את הראש לאט. מביט
בי.
(אני כבר ממש רעב)
יש עליך פאלפון?
מה פאלאפון עכשיו?
אני רוצה להזמין סנדוויץ' עוף, נהייתי רעב מהמחשבה על המסעדה
הזאת?
טוב אבל אני לא מדבר אתך על המסעדה, אני מדבר אתך על היסודות.

טוב, סבבה, יסודות, רק רעב. יש פאלפון?
למה אתה יודע ת'מספר ?
אחד ארבע ארבע.
אתה לא מזמין עכשיו טייק אווי לאמצע אלנבי ועוד שאנחנו מחכים
לאבי סיביליה!
הוא קצת הרים את הקול בסוף המשפט אז נשארתי רעב, חשבתי אולי
למצוא איזה ילד לשלוח אותו עם כסף, אבל איך אני אדע שהוא לא
יקח ת'עשרים שקל ויעלם, לך תסמוך על ילדים, לך תסמוך על אנשים.

בכל אופן, הוא החליט ללכת עם אורית ולנסות לפתור את העניין הזה
מאוחר יותר, לדבר עם אבי סיביליה, "הוא ישתכנע, הוא יבין ללבי
כשאגיד לו שמדובר בנשים, שהם לא עם רציונלי, חיות על
אולטימטומים, אי אפשר לדבר אתם". אבל הוא החליט בכל זאת לחכות
כמה ימים אצל דודה של אורית, לחכות שאבי סיביליה יירגע " עד
היום הוא לא עשה דברים לא הגיוניים" ואייל חיכה שאבי ישכח את
זה קצת.
אבי סיביליה נכנס למכונית שלו ונסע הביתה.
וימים מספר לאחר מכן, התחילו כל מיני מילים לזוז
" אייל הגבוה נעלם, ואומרים שזה קשור לאבי סיביליה" אבי
סיביליה שמע על זה שאייל ברמת גן מסתתר אצל דודה של איזה כוסית
שהכיר בזמן האחרון. הוא הבין שיוסי מפוחד עד מוות "וטוב שכך !"
מי שלא מחכה לאבי סיביליה... שלא יתפלא...
הוא ראה שהוא חייב לעשות משהו לאייל הגבוה, אחרת אנשים יבינו
בטעות שאפשר לא לחכות לאבי סיביליה.
עוז נשלח לברר איפה אייל.
(כשאהוד מדבר על בועז יש ארשת של חשיבות על הפרצוף שלו) הוא
דיבר עם יקיר.
זה עם הגיפ' ?
כן.
ג'יפ חבל על הזמן, מאיפה יש לו כסף ?
מה קרה לך? השיג ג'וב חבל על הזמן, קיבל קו חלוקת פיתות ברמת
גן.
נו, מה חבל על הזמן בזה ?
חמש בבוקר עד שלוש אחר כך חופשי כל היום.
פשש.
אז יקיר הבין דברים שקורים, למה היה מסתובב הרבה ואמר לעוז
שאייל הגבוה גר ברחוב קרניצי אצל דודה של חברה שלו שיש להם את
החנות הזאת לחומרי בניין וצנרת, גרשטיין, בז'בוטינסקי בבני
ברק. אבי סיביליה הכיר גרשטיין אחד מרמת גן,  מש'ראל שהכיר
באוניברסיטה בבאר שבע , כשלמד שם לפני חמש עשרה שנה.
אבי סיביליה היה היחיד מהשכונה שלמד ראיית חשבון, הייתה אושרה
שלמדה משפטים אבל הייתה חננה לגמרי. אמנם לא קבלו אותו
לירושלים ובתל אביב הוא ידע שאין לו מה לחפש, אבל דווקא היה
מבסוט שהיה גר במעונות בבאר שבע, היה סטודנט, מסתובב כל היום,
מסיבות, בחורות. את ישראל הוא הכיר בנבחרת כדורגל. אבל נהיו
חברים והיה קורא לו כמו שקראו לו מהבית. ש'ראל. "ישראל גרשטיין
הזה" יקיר סיפר לאבי סיביליה שנפגש אתו במיוחד לברור הענין הזה
" התחיל עם אינסטלציה כדי להתפרנס כי הוא למד מדע המדינה, ואז
הוא גם שם כיפה סרוגה על הראש, התחזק, והעסקים הצליחו.
בצהריי היום ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק עוצרת בה אם ווה שחורה
מול "גרשטיין בע"מ - חומרי בניין וצנרת" יוצא אבי סיביליה
ומסמן לעוז שיחכה. הוא מתקדם לכוון החנות ומתעכב בחוץ ליד
מכסחת דשא, חושב שאולי כדאי להחליף את המכסחה הישנה , אבי
סיביליה מכסח לבד את הדשא שלו, למרות שנתן פעם לעוז לכסח לו
(שוב הארשת רצינות הזאת).מתוך החנות מציצים פרצופים שמסתכלים
על אבי סיביליה בוחן את המכסחת, קצת עשו פרצופים, טוב הוא היה
קצת בולט בנוף, לבוש יפה, חולצת משי אפרסק, מכנסיים כחולים עם
פנסים ונעליים מבריקות, כל יום היה מבריק אותן. אבי סיביליה
נכנס לחנות, ושואל את המוכר אם ישראל גרשטיין נמצא, הוא מתכוון
להודיע לו שבזכות זה שהם מכירים אזי אבי סיביליה ייתן לו זמן
להוציא את אייל הגבוה מהבית שלו ואף להציע לו עזרה במידה והוא
גם רוצה להוציא אותו מהחיים של הבת שלו לפני שהוא יוציא לאייל
כמה איברים. ש'ראל מגיע לדלפק מתוך מסדרון שבין מדפים עם
אריזות של ברזים, יש שם אחד בצבע שנהב ואולי כדאי לשים אותו
בשירותים של האורחים. הוא מעוטר בזקן ג'ינג'י ובידיו דבק
אפוקסי שהביא מאחורה.
שראל רואה מולו את אבי סיביליה, ובין משקפי השמש של ארמני
והשיער המשוח אחורה הוא מזהה את אבי מחשבונאות. "אבי, מה
העניינים ?" לשראל לא היה מושג על קשרי העבודה של אבי סיביליה
וארוסה של אחייניתו אורית. הוא לחץ לאבי סיביליה את היד, לחיצה
איתנה והזמין אותו למאחורה של החנות, לתה.
"בוא, בוא רגע ילד!"
מה אתה רוצה ממנו עכשיו ?
ניתן לו כסף, שילך להביא שתייה, חם לאללה לפחות נשתה משהו.
בסדר.
בוא בוא רגע ילד, הוצאתי כסף, לך שמה לקיוסק תביא לי שתייה
ותקנה לך ממתק, מה אתה רוצה אהוד ?
לא משנה.
אז תביא פעמיים דיאט קולה.
לא, לא דיאט.
אז תביא קולה ודיאט קולה.
לא, לא קולה.
אז מה אתה רוצה ?
תביא. אני יודע. פאנטה לימון.
"פאנטה לימון" הילד עשה פרצוף.
כן, פאנטה לימון ואתה קונה רק מסטיק עגול.(הוא התעצבן).
אבי סיביליה קיבל את ההצעה בחיוך, תמה קצת על הלבביות של ישראל
הזה אבל הלך אתו אחורה, התיישב על ספת שלוש ישנה שעמדה ליד
שולחן, ש'ראל שם מים ושאל את אבי סיביליה כמה סוכר? אבי
סיביליה אמר שתיים. מלאות. הביט סביב על הפינה של ש'ראל, תמיד
הייתה לו פינה לש'ראל, גם במעונות, להיות אצל שראל היה כמו
לנסוע למקום אחר, כל מיני מגזינים ישנים וציורים על הקיר ומלא
חפצים קטנים בקופסאות מפח, שמאטס. אבי סיביליה אהב ללכת לש'ראל
במעונות, היו יושבים ומדברים, שראל היה מדבר על כל מיני מחשבות
שהיו לו והיה שואל את אבי סיביליה שאלות ואבי סיביליה היה מספר
לו סיפורים, הם היו מסתובבים ביחד.
ישראל שאל את אבי סיביליה אם הוא רוצה נענע ואבי סיביליה אמר
"בטח!" ישראל שאל אותו כל מיני שאלות שלא שואלים את אבי
סיביליה והזכיר לו כל מיני אנשים וסיפורים וממש דיבר אתו, כמו
אז, כאילו הם חברים.
אבי סיביליה שתה את התה שלו והתה היה מצוין וישראל שאל אותו אם
הוא רוצה עוד תה, אבי סיביליה קצת היסס אבל אמר "כן, אני
אשמח". ישראל ספר שהוא נשוי ומתגורר ברמת גן ברחוב קרניצי
ועכשיו גרים אצלם אחייניתו שתחיה וארוסה וכנראה שהם גם יתחתנו
בעזרת השם. ואבי סיביליה הנהן ואמר "בעזרת השם, בעזרת השם".
אבי סיביליה קם וש'ראל קם, הוא ליווה את אבי סיביליה ליציאה,
הן עמדו ואז הושיטו את ידיהם בו זמנית ללחיצת יד שהייתה קצת
ממושכת.
ואבי סיביליה פנה לכוון המכונית שחנתה ממש מול החנות, עוז עומד
לידה במקרה ויגיע איזה פקח. אבי סיביליה נעצר רגע ליד מכסחת
הדשא הביט בה שוב ואז נכנס למכונית.
עוז שאל "לאן עכשיו סיביליה, קרניצי?"
"הביתה" אמר אבי, הביתה.
אחרי זה רצו כל מיני מילים בשכונה, שום דבר לא קרה לאייל
הגבוה, דווקא התחתן, גר ברמת גן ועובד בבני ברק בחנות לחומרי
בניה.
אבי סיביליה ידע שזה מזיק לעסקים, אבל הוא לא אמר על כך מילה.

נו,
זהו.
אז לא קרה לו כלום, אבי סיביליה הזה גם כן פארש.
אז יכולתי ללכת לקנות סנדוויץ' עוף, רטנתי.
הילד הגיע עם הפאנטה לימון והדיאט קולה.
אהוד לקח את הפאנטה לימון מהילד ואמר לי: אני לא יודע מה אתך
אבל אני בשביל סנדוויץ' לא מוכן לגמור  בחנות לחומרי בניין
בבני ברק ולגור אצל דודה של אשתי ברמת גן, אני נשאר פה ומחכה
לאבי סיביליה, את אבי סיביליה לא עוזבים, הוא איש של כבוד.