גם אם יציעו לי חיי נצח בתמורה
לא אוכל לומר שלא אהבתי אותך
יען לא אוכל לחיות עם עצמי כל התקופה
תמיד במוחי יש את אותה תמונה שלך
עומדת מעליי כולך מחייכת מדהימה
טעימה כמו ממתק מרשמלו על מדורה
ואני יושב על הדשא מתבונן בך מתוקה
למה הייתי כזה מטומטם לחשוב אהבה
גם עכשיו כשאת כל כך רחוקה
לא חושבת עליי אפילו לשנייה
יש לך אותו כדי שינעים את זמנך
תני לו את שלא נתת לי, את ליבך
עתה שאני יושב לבד וכותב את השיר
טובע בזיכרונותיי על דברים שהיו בעבר
ואין שום עוגן שיציל מהכאב שמדיר
לילה לילה את השינה מעיניי, אפילו מחר.
גם כשאני יושב לבד בלילה אני מדמיין אותך
לבושה באותו ג'ינס וחולצה מדהימה
יושבת לידו מחבקת אותו והוא נושק לך
תועה בידיו על גופך ומלטפך בעדנה
עובר אט על כתפייך וצווארך העדינים
טורף לאט כל סנטימטר באצבעות רעבות
ואת עוצמת עינייך מתענגת על הזרמים
לאט מתמכרת לא מסרבת לנגיעות. |
