לוח שחמט ותשע מלכות. זה קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי. מלכה אחת
אפשר. שתי  מלכות אפשר, גם שלוש אפשר אפילו ארבע מלכות אפשר.
אבל עכשיו זה תשע מלכות, ולוח   שחמט. חמש מלכות אפשר. שש
מלכות אפשר, גם שבע אפשר אפילו שמונה מלכות אפשר. ותשע?  בטוח
שאפשר. חייב להיות לזה פתרון. הוא ישים על הלוח מלכה, ועוד
מלכה, ועוד מלכה.  ובמשחקי שחמט יש בכלל רק מלכה אחת, שתיים אם
סופרים את השחורה גם, אבל רק אחת  שלך. ולו יש תשע. הוא חייך,
מרגיש כמעט עשיר מהמחשבה הזו. ויש כאלה שבכלל לא יודעים  לשחק,
להם אין אף מלכה. לו יש תשע. אבל איך עושים את זה? ארבע אפשר,
אפילו חמש, אבל  תשע? אולי אי אפשר? אבל חייבת להיות דרך, חייב
להיות פתרון. הוא כבר לא חייך והמצח שלו  התמלא קמטים מרוב
ריכוז. תשע מלכות. זה קשה אבל הוא חייב להצליח. הוא שאל את
עצמו אם
הוא משתגע. אם לא אז מה פתאום הוא יושב מול לוח שחמט ומנסה
לשים עליו תשע מלכות כך שלא יוכלו לאכול אחת את השניה. אם כן,
איך זה שהוא בכלל מסוגל לחשוב על בעיה כל-כך מסובכת.

הוא הסתכל מסביב וזה נראה לו בדיוק כמו הבית שלו, אבל באותה
מידה זה יכול להיות בית החולים, ועוד מעט יגיע הזמן לקחת את
התרופה. אבל לא יכול להיות שאין לזה פתרון. שבע מלכות אפשר,
אפילו שמונה, אז למה לא תשע. הרי זה רק משחק ורק חוקים והכל
בכלל בראש שלו אז למה שהוא לא יצליח. אם אתה לא מצליח בתוך
הראש שלך אז איפה כן. הוא נזכר בבובי פישר שהשתגע בגלל שחמט
והבין שזה יכול לקרות גם לו. למה לא בעצם. בזוית העין הוא ראה
את האחות מתקרבת אבל זה היה רק הוילון שנרעד ברוח. לא היה אכפת
לו, הרי יש לו בעיה  חשובה הרבה יותר. בעיה אמיתית. תשע מלכות.
הוא הרגיש שנעשים לו קשרים במוח מרוב החשיבה המאומצת, אבל הוא
ידע שבסוף הקשרים מסתתר פתרון לבעיה. הוא הרגיש את זה.

מלכה אחת אפשר, שתיים אפשר גם. שלוש מלכות אפשר, ארבע מלכות
הוא עושה בקלות. אבל הוא גמר להתעסק בשטויות של ילדים, לו יש
תשע מלכות והוא לא יקום מהכסא עד שימצא את הפתרון. הוא ישים את
תשע המלכות על הלוח כמו שצריך ויכתוב על זה בעיתון או משהו,
אולי
אפילו יהיה מפורסם, יזכה באיזה פרס. תשע מלכות. פרס.

שוב האחות נכנסה והרגליים שלו כבר נרדמו. הוא לא הרגיש אותן
יותר, אפילו לא ידע אם יש לו בכלל רגליים. אין לו זמן לבדוק,
להציץ ולראות, אין לו זמן גם לחשוב על זה. הוא עסוק. יש לו תשע
מלכות ולוח שחמט והוא הולך להיות איש חשוב ומפורסם אחרי שיפתור
את הבעיה הכי קשה בעולם. מה זה רגליים לעומת תשע מלכות ותמונה
בעיתון ופרס. פרס. פרס זה חשוב. ואם לא היה פרס? גם אז הוא היה
פותר כי מה שחשוב יותר זה הפתרון ורק אחר כך הפרס. ואם הפרס
היה בית נופש בפלמה דה מיורקה לכל החיים, או אפילו טטריס תלת
מימדי? אז זה כבר חשוב. אז גם הפרס חשוב ולא רק הפתרון. ואם
יציעו לו את הפרס גם בלי הפתרון? זה  כבר היה מסובך מדי לחשוב
כי הוא ידע שאם היה לו טטריס תלת מימדי עכשיו על השולחן היה לו
עוד יותר קשה להתרכז. בינתיים הוא כבר לא הרגיש את הגוף
מהמותניים למטה והוא ידע שאם הוא ימשיך לשבת ככה הוא בסוף
יישאר קפוא לגמרי ולא ירגיש שום דבר. אם ככה הוא חייב לפתור
מהר, אבל פתאום כשהתחיל לחשוב על הטטריס היה לו קשה יותר
להתרכז.

תשע מלכות תשע מלכות תשע מלכות, הוא ניסה להגיד לעצמו, לשמור
על הריכוז, אבל במקום לראות משבצות בשחור לבן הוא ראה לבנים
בצורות שונות נופלות מלמעלה, והידיים שלו במקום לסדר מלכות על
הלוח לוחצות על כפתורים, מסדרות את הלבנים שנופלות בשורות
יפות,
הופכות אותן ומזיזות לצדדים והוא מנצח בכל המשחקים. תשע מלכות
תשע מלכות תשע מלכות. הוא ניסה לבדוק אם עוד יש שם לוח אבל הוא
כבר כמעט עשה שיא ופתאום היה לו חבל להפסיק באמצע המשחק.
המלכות זה רק בראש שלו וכאן הוא הולך לעשות שיא בטטריס, אולי
אפילו שיא עולמי. אז מה יותר חשוב. הוא אפילו לא ניסה לענות
לעצמו, פחד לאבד את הריכוז. לא כל יום אתה עושה שיא בטטריס.

שוב האחות נכנסה והוא כבר לא היה בטוח אם הוא עוד מרגיש את
הידיים או שהן משחקות מעצמן. כנראה שמעצמן כי הוא לבד לא היה
מצליח לעשות שיא כזה כמו שלא עשה אף פעם. הלבנים עכשיו ירדו
במהירות ולא היה לו  זמן אפילו להרים את העיניים לשניה ולראות
שהאחות היא סתם וילון לבן. הוא רק ראה שיא עולמי בטטריס ולא
הרגיש את הגוף שלו בכלל.  ואז פתאום הוא ידע איך לשים את
המלכות. איך לשים תשע מלכות על לוח שחמט בלי שיאכלו אחת את
השניה, והוא ידע את בלי להפסיק את המשחק, בלי להיפסל. כל
הלבנים הסתדרו לו והן ירדו כבר כל כך מהר שבקושי היה אפשר
לראות אותן, והאצבעות שלו זזו כל כך מהר על הכפתורים שגם אותן
בקושי היה אפשר לראות, אבל הוא לא התעייף מזה. הוא רק קיווה
שבסוף המשחק אפשר לכתוב את השם.

אוקטובר 96'