הוא פותח את העיניים לאט-לאט, כאילו הן מודבקות בדבק מתוצרת
מקומית גרועה.  משתחרר מהשמיכה, מתפלל לאיזה משב רוח שיקרר
אותו, לאיזו מחשבה חיובית קטנה. נדמה לו  שהוא יכול לשמוע את
הרחש של טיפות הזיעה מתאדות מגופו הלוהט. בחוץ 40 מעלות לפחות,
אולי אפילו 50 והוא מדמיין איך בחום הזה המוח שלו מתאדה לאט,
כמו שהראו להם במעבדה  בכימיה בבית ספר. הוא מסתכל עליה, שוכבת
לידו, עדיין ישנה. המוח שלה כבר מזמן התאדה  לגמרי, ובמקומו
גדלו עכשיו שתילים של הצמח הזה, שנסגר כשנוגעים בו. הוא לא
בטוח אם  באמת קוראים לצמח הזה 'אל תיגע בי', או שזה סתם סיפור
שאבא שלו המציא כשהוא היה ילד.

היא שוכבת ערומה על הבטן, והוא מרגיש משונה לחשוב שפעם המראה
הזה היה מגרה  אותו. הוא מעביר מבט על הגוף שלה מהרגליים כלפי
מעלה אל הירכיים, ואל התחת שפעם הרגיש שהוא מוכן למות בשבילו.
ביד אחת הוא משחק בעצמו, מנסה להתגרות. באותה מידה הוא יכול
היה לעשות את זה מול ערמת הכלים המלוכלכים שבכיור. המבט שלו
מצטעף פתאום  והוא חושב על האדים שעולים לו מהמוח בימים האלה.
הוא מנסה להיזכר בכל מיני דברים שידע פעם, אפילו כאלה שידע לא
מזמן, אבל שום דבר לא עולה לו.

הוא קם אל הכיור המלא, מנסה בינתיים לחשב כמה מהמוח שלו כבר
התאדה ולנחש מה  יגדל לו במקום. בטח הקוצים העגולים האלה,
הסגולים, שאפשר להעיף להם את הראש בבעיטה.  הוא עושה עם
הרגליים תנועה כזאת של בעיטה, מעיף ראש-קוץ ונזכר איך היה עושה
את זה
כשהיה ילד, ובכל פעם שנעל סנדלים היה צריך לקפל פנימה את קצות
האצבעות ולהצטער שאין לו  נעלי ספורט.

הוא מסמן לעצמו בסיפוק תחושה נעימה, ונותן לספל עם תמונת הברבי
והידית השבורה  להחליק מהיד שלו ולהתנפץ בכיור. בחוץ 40 מעלות
לפחות, אולי אפילו 50 והרסיסים של הכוס נראים לו פתאום כמו
אנשים שבורחים בבהלה לכל הכיוונים, אולי מרימון שמישהו זרק
לתוך המון של מפגינים. רסיס אחד נשאר במרכז שרוע ללא תנועה.
ככה זה בטח נראה מלמעלה, אם  היה אלוהים בטח ככה הוא היה רואה
את הכל. אבל אם היה אלוהים הוא בטח לא היה שם  בעולם שלו אנשים
דביקים כאלה שנגעלים מעצמם ומהאישה שלהם ומהחיים שלהם בזמן
שהמוח שלהם מתאדה לאט-לאט בחום הזה. כשהוא נולד הוא שקל בערך
שלושה קילו. כמה מתוך זה  שקל המוח? וכמה אחר כך. וכמה מזה
נשאר לו עכשיו. הוא מנסה לחשוב על משהו שמח, אבל לא  יוצא לו
שום דבר יותר שמח מהזונות הרוסיות המכוערות שמסתובבות בלילה
ליד התחנה המרכזית, שמוצצות לו לפעמים באיזו חצר חשוכה בשביל
30 שקל. דווקא זה מגרה אותו סוף  סוף, והסבון של הכלים חלק
ונעים כשהוא עובר לשפשף את הזין שלו במקום את הצלחות. האדים
במוח שלו עושים לו ערפל בעיניים והוא משפיך לתוך הכיור, שבדיוק
בגובה. בחוץ 40 מעלות לפחות, אולי אפילו 50.

יולי 96'