נשמתי נשימה עמוקה והדלקתי את מתג ההפעלה שלו. הוא קם מהשולחן,
לא מודע בכלל שהיה מנותק למשך שבוע, והוריד מהשולחן את כוסות
היין שישבו שם כבר מאז יום חמישי שעבר. הוא כיבה את שני הנרות
שרק הרגע הדלקתי, חושב שאלו אותם הנרות שהיו דלוקים עוד מאז.
הוא סיים לנקות את המטבח והתקרב אליי. ראיתי אותו הולך, בצעדים
שלו שנראו כל-כך אמיתיים, והוא היה כל-כך יפה. הוא היה מעוצב
בדיוק כמו שהזמנתי, היו לו עיניים כחולות עמוקות ועור שחום,
והוא היה מטר שמונים וחמש בדיוק. הוא נישק אותי על המצח וליטף
אותי בעדינות, והמגע שלו היה כה רך, עד שכמעט ונכנסתי איתו
בחזרה למיטה, בלי לעשות את מה שהחלטתי.
במשך כל השבוע האחרון הייתי במריבה קשה עם עצמי, לא מסוגלת
להחליט מה לעשות. הוא היה מושלם - הוא התנהג אליי כמו אל מלכה,
והיה הכי מקסים שאפשר, חוץ מזה שהוא גם עשה בשבילי את כל מטלות
הבית, כמובן. היה לי טוב איתו, אבל משהו בי אמר לי שאני חייבת
לוותר עליו ולהחזיר את הדבר הכי טוב שקרה לי בחזרה לייצרן.
הבטתי בו מבט ממושך, בוחנת בפעם האחרונה את התחליף המושלם שלי
לגבר האנושי שהייתי רוצה שיהיה לי.
"אני עומדת להתגעגע אלייך..." לחשתי ספק לו, ספק לעצמי, ונתתי
לו נשיקה אחרונה לפני שהושטתי את ידי מתחת לחולצה שלו וכיביתי
בפעם האחרונה את מתג ההפעלה.