אופק בר / שיירת המלאכים הלבנים |
רחוק מהלב,
יש בו הר של שכול
ותהום של כאב.
שם הם עומדים
ומול שמש עולה,
שולחים לנו כאן
עוד יום נפלא.
הולכים בכרמים
בין שדות מוריקים,
שיירה לבנה
מנצנצים השבילים.
עיניהם זוהרות
מסנוור הכאב,
השחר הפציע
היופי דואב.
חוטי אהבה
שוזרים הם ברוע,
מנפצים את הפשע
בטוב ובטהר.
התהום נפערת
קופצים הם מעל,
הסדק נסגר
כאן סוף העולם!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|