אליהו ביטון / בריכה |
עוטף גופי במין שלווה
ורק נשימותיי נראות
על פני השטח
אני גומע המרחק אליך
בתנועות מעגליות
דוחה עצבות בדידות וכלור
ורק בועה סוררת
נשרכת מאחור,
אט אט שוקעת באינסוף,
תזכיר לי את עצמי
השמש, כבר לא חמה,
תציץ בין בנייני האבן הגבוהים,
אוספת את שארית היום
הרוח שעוברת
מרעידה, עושה גלים
וכך בעור ברווז
אוהב אותך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|