פעם כולם רצו שלום
חששו ממלחמות
היום כולם רוצים לחבוט ולהלום
אף אחד כבר לא צריך טובות

כאילו שחיי אדם זה רק שלנו ולא של אף אחד אחר, הם אומרים
ללא שום צורך משתמשים בפתגמים
האם זה נכון שעניי עירך קודמים?

מאבדים חוש כיוון.
קשיחות ואגו מעל הכל
מתוך הבפנים בפנים יוצא ובא החוסר-הגיון.
תמונה מטושטשת ומחוצה לה
המבט שונה - הזוית נכונה
בעיות מסתדרות מעצמן בעולם אחר, אבל לא כאן

ערכים ומוסר כפקודת האלוהים
ולא רק לנוחות אלא גם דברים רעים
לבוא הביתה,ולא בזחילה
היושר והצדק לא ראויים לתהילה

מתי הכל החל להשתבש? באיזו נקודה של זמן?
אגרוף ועוד אגרוף יש אל הפנים
אבל כלום לא יעזור! אנחנו כאן!
רוצים עתיד בצבע בהיר, אבל אין לנו מושג איך לצייר...
דחף עצום להרס עצמי
צריך גם לדעת לוותר.

להתגבר. האם בכלל זה אפשרי, או שמא זה רק חלום?
כולם פסימיים. לא מאמינים שעוד יבוא היום.
אנחנו לא יודעים להעריך מה יש לנו, עד שהוא כבר לא קיים
זה לא משחק ולא בדיחה......זה חיים של בני אדם!