ממי אבקש סליחה?
אני מבקשת את סליחתם של,
אשר דרכתי עליהם בדרכי אל האושר,
את הוריי על כאב אשר לא יסולח,
את אחיי על הקצת שהייתי יכולה לעשות.
את שונאיי על שיש לכם סיבה.
את חבריי על רגעים שלא הייתי.
את אהובי אשר זנחתי.
את השמיים על קללות שפי השמיע.
את האדמה על הסיגריות שכיביתי.
את גופי שכשלתי
את נותני האמון אשר אכזבתי.
את הספר שלי על יצר נשלט מדי.
את סבתא על שלא אמרתי שלום.
את הדלת על כמה טריקות מעצבנות.
את שלוותי שהופרעה.
את אלוהים על חטא או כמה.
ואת מי שלא הזכרתי...
אבל לצום, אינני צמה.
להתעלות קצת מעל גאווה, לא קשה.
לבקש מחילתו של אדם, לא קשה.
להבין באמת טעות, לא קשה.
ואם ביקשתי מחילה,
לשם מה לי לצום?
יש שיחלקו עליי, יש שלא.
יש שיאמרו שחוטאת אני.
סך הכל בן אדם ישר והגון,
אם לא עשיתי חטא על מה לי לצום?
אם אויביי סלחו לי מדוע שאלוהים לא?
ואיזה אדם יחליט אם חוטאת הנני?
ובאיזה זכות שמו עצמם אנשים להעמיד אותי לדין?
מצטערת בני ישראל, יש לי דרך משלי לבקש סליחה. |