ועוד פעם אני נשאב אל תוך תהום ללא סוף, אל תוך אהבה אין סופית
אליך.  ורק איך שאני מתחיל להיזכר בכל אותם לילות של תשוקה,
עולה עוד דמעה אל לחיי.  כל אותם לילות שפשוט לא רציתי
שיסתיימו לעולם, כל הלילות שפשוט יכולתי לשכב לידך שעות ורק
להסתכל על יופייך המדהים, להרגיש את חום גופך לידי, לחוש
בשפתיך החושניות כשנוגעות בשלי, ומתפלל שהרגע הזה לא יסתיים
לעולם, כל אותם לילות לוהטים של זיעה קרה של אהבה, במגעך בי
מגע אלוהי, מגע של מלאך והרי זה מה שאת את המלאך שלי.  כל אותם
הלילות של שיחות אין סופיות על החיים על אהבה על תשוקה.  אז
אני מתחיל להוציא את כל התמונות השירים, הזיכרונות היפים בחיי
והדמעה הופכת לכאב עז כמו דקירה  אל תוך הלב. לילה יורד הירח
עולה ואז אני מוצא את עצמי איתך אל חוף הים שוכב בחיבוק ומביט
אל הכוכבים האין סופיים, שאת יופי של אותו רגע אני יכול להשוות
רק לאהבתי אלייך אני מסתכל לתוך עינייך הבוערות מתשוקה וכל מה
שאני יכול לעשות באותו רגע מדהים זה לנסות להסביר לך עד כמה את
חשובה לי, את מצחקקת מתוך מבוכה, וליבי מתמלא אושר. פתאום אני
מוצא את עצמי שוכב במיטה מתעורר מגן עדן.  כולי רועד ורק מתחנן
לא להתעורר יותר בחיים, להישאר בגן העדן בלי כל הכאב שיש בעולם
רק שתהיה לידי מלאך שלי.  אבל החיים אכזריים  ואני מוצא את
עצמי יושב בוכה ומתפלל שתהיה שלי לנצח ולא מוכן להרפות, מלאך
שלי.  להילחם על ליבך בקרב שאני אפילו לא משתווה להיכנס לזירה
מול אותו מתחרה, אותו אחד שהיה אמור להיות "החבר הטוב" ורק כאב
גדול מהמוות עצמו מחזיק אותי אל הרגליים. ועכשיו לבסוף נשאר
אני לבד בעולם ריק שאיני יודע את מקומי בו ודבר אחד נשאר לעשות
כן דבר אחד.  לא להישאר פה...