"היי ילדה, צריכה טרמפ?"

"בואי, נו. אני אסיע אותך."

" מה קורה איתך? למה את מסתובבת פה בשעות כאלה? שתית? תראי את
העיניים שלך, מה

עישנת? בואנה את מסטולה קטנה. כן, מסטולה טיבעי, אני יודע."

"את צריכה שקל? כמה שקלים? מעיל? בואי, כנסי לאוטו, אני אביא
לך מעיל. נו, אל תפחדי. את יודעת מה השעה? יש לך שעון? את רוצה
שעון? אני יכול להביא לך שעון. בטח מחכים לך בבית. יש לך בית,
את? לא שעון מזהב, מפלסטיק. את זהב את, ילדה. תראי ת'עיניים
האלה, והצמות, צמות זהב. אדומות, אבל זהב."

"הן עושות לך מראה ילדותי, הצמות האלה. לא, חכי, אל תורידי.
זה חמוד כזה."

"אמרו לך פעם שאת יפה? בואי הנה חמודה, תני חיוך. את סקסית
בטירוף, אמרו לך פעם? אז שתדעי שאת סקסית. יש לך את המראה
הילדותי-מטריף הזה. זה יהיה חטטני מצידי לשאול אם את בתולה?"

"זה יהיה ממש בלתי הולם אם אני... נגיד... אנשק אותך
עכשיו?"

"סתם בשביל השיחה, את יודעת. מתעניין. את לא חייבת לענות. מה
זה החיוך הזה? בסדר, אל תעני. אני מבין לבד. שקל, שניים, שבע?
תקני לך קפה. את שותה קפה? את בטח רק על אלכוהול את. העיניים
שלך כל כך אדומות."

"בסדר, אז לא נתנשק, מצטער. די אל תבכי. לא הייתי צריך לעשות
את זה, את לא חייבת, את יודעת שמותר לך להגיד לא, נכון? אל
תתרחקי ככה. נו, בבקשה בואי."

"אל תפחדי, ילדה. את שומעת, יש לי דירה פה קרוב, את יכולה
להתמקם אצלי קצת, רק תשני, אם את מפחדת לחזור ושההורים יראו
אותך ככה."

"את כל כך חשובה לי, יש לך מושג בככל? לא, זה לא כי אני רוצה
לגעת בך. הנשיקה הזאת הייתה כי כבר הרבה זמן... טוב אנ'לא יודע
אם זה זמן טוב להגיד את זה עכשיו. זה... העיניין הוא... כבר
אור, את רואה. אולי כדאי שניסע מפה."

"אני אכין לך קפה. תחסכי שבע שקל."

"אני אסיע אותך. למה את קמה והולכת? תסתכלי אליי רגע. בבקשה.
אני לא מתכוון לרדוף אחרייך. לא התכוונתי לפגוע בך אני
מצטער... מה את עושה? למה את מענישה אותי? תקשיבי, נעזוב את
זה, אני אחזיר אותך הבייתה, נו נהג חדש, תסמכי עליי קצת. אנחנו
מכירים כבר שנה, את יודעת? בואי נחגוג. תחייכי בשבילי? פעם
אחת, פעם אחת ודיי. את... את פשוט, את פשוט כמו חידה בשבילי,
כל המצבי רוח האלה, כל ההעלמויות, הבגדים השחורים, המוסיקה
בראש שלך בוורידים המבוקעים שלך, זה מטריף אותי... אני יודע
שאת שומעת אותי. די, נו. מה תעשי? תתפסי טרמפים? תסעי עם איזה
ערס מזדקן או סטייליסט מסומם מאפטר פארטי? את לא רצינית..."

"כן, ככה. הכל טוב, אל תדאגי. מה את רועדת? סך הכל טרמפ, ילדה.
אז, אצלי, כן? יאללה."

מוקדש לכל נערות הרחוב,  לכל סערות הרגש, לכל רגעי הפחד, לכל
טובות ההנאה, לכל טיפות התשוקה, לכל רגעי החסד, לכל מי שאמרו
לה שהיא "חמודה" וממש רצתה שיגידו לה עד כמה היא סקסית, לכל מי
שהבינה את הסיפור, לכל מי שניסה,לכל מי שישאל אם זה אמיתי, לכל
מי שלא תשאל, לכל בעלי הרישיון, לכל חסרי הטאקט, לכל ההחלטות
היותר נכונות ולכל ההחלטות ההרבה הרבה פחות