'זהו זה'. הוא חשב. הכל מגיע לרגע הזה. הוא מרח את אגלי
הזיעה שהחלו להצטבר על מצחו, וחשב על השנים הארוכות שקדמו לרגע
הזה. שנים של ייסורים, של עליות קטנות וירידות גדולות. הוא זכר
על שנות האימון הארוכות, על הקשרים שהיה עליו להשיג, ועל הנשים
(והגברים) הנכונים שהיה עליו... לענג כדי להגיע למעמד.
זה היה החלום שלו מאז שהיה ילד קטן, והוריו תמיד עודדו אותו.
הוא הזיל דמעה כשנזכר בפעם האחרונה שראה אותם, כאשר מכר אותם
לסוחר עבדים היספאני כדי להשיג את הכסף. הוא לקח נשימה עמוקה.
"הגשם את החלום שלך", אמר לו אביו בפלאשבאק הזול, "אל תיתן
לשום דבר לעצור אותך". "אני אוהבת אותך" אמרה לו אימו, באותו
פלאשבאק זול ונדוש עצמו.
הוא לקח נשימה עמוקה, והגניב מבט לעבר האישה שאהב, שהייתה איתו
לאורך כל הדרך. כמובן, בסוף הם יזדיינו זיון חסר מעצורים, כיאה
להפקה ברמה הזאת, והוא העלה חיוך דל כשחשב על כך. היא חייכה
אליו בחזרה, והוא ראה שהיא מחזיקה לו אצבעות בצידי גופה החטוב
והדוגמני.
הוא הסתכל ביריבו, לבוש כולו שחורים, בעל שפם צרפתי, עיניים
מצומצמת וחיוך שטני, כל-כולו לגלוג ונרקיסיזם. הוא, כרגיל, היה
מוקף בבלונדיניות לבושות עור שחור הדוק, ונראה שנהנה מכל רגע.
הוא היה בטוח שהוא מרמה, בלי כל ספק, והוא תהה בפעם המליון
מדוע האדם עוד לא בבית הסוהר, כיאה לרשעים סוג ז'. 'עכשיו לא
הזמן להתעסק בזה', שמע את עצמו חושב, בהד מוזר ולא טבעי.
'התרכז במטרה שלפניך, זכור את אבא'. הפלאשבאק חזר בפעם השניה.
"אל תתן לשום דבר לעצור אותך", אמר אביו, על רקע ניו-מקסיקו,
בתור המשאית הצפופה. "אנחנו אוהבים אותך" - ונסע לתמיד.
הוא לקח נשימה ארוכה, וחזר למטרה שלפניו. רק השחור יועיל לו
עכשיו- הפער גדול מדי. תמיד באימונים, מצב כזה הוא לא הצליח.
הוא היה אלוף במצבים אחרים- "ילד הפלא של תל אביב", היו קוראים
לו. השחור... רק את השחור...
הוא הושיט את ידו בזהירות, והרגיש, ביחד עם נשימתו, את נשימת
כל הקהל שמאחוריו נעתקת. הוא עצם את עיניו. "אני אוהבת אותך"
שמע את אהובתו לוחשת. הוא הרגיש את מבטו הלגלגני של יריבו נעוץ
בעורפו. ידו נגעה בשחור... הוא אחז בו-
"זה זז יא בן זונה!" צרח עליו יריבו שלוש שניות לאחר מכן. "לא
ראית? הצהוב-כחול והאדום-צהוב זזו שניהם!"
"מה פתאום!", הוא צעק עליו בחזרה, "אתה דפוק? זה היה ביצוע
מושלם!"
"זיבי! כוס אמא שלך! זה זז! זה זז! יא בן זונה... אני אזיין את
אמאמאשך!"
"כן? אמאשך שווה לזין שלי!"
"שתוק שתוק יא בן זונה... המשחק היה מכור בכל מקרה..." ויצא
בסערה.
הוא המשיך לעמוד שם, בוהה בשיפוד הפלסטיק השחור הקטן שהיה עוד
אחוז בידו, קולט את ההישגים שהשיג בעשרים השניות האחרונות. הוא
גם הצליח להגשים את חלום חייו, וגם התמודד עם יריבו משכבר
הימים, בדו קרב לשוני מאתגר ומרתק. 'ווי אר דה צ'אמפיונס' החל
להשמע ברקע, כאילו משום מקום, והקהל החל להריע לו בתשואות עזות
בעליל. אהובתו כבר החלה להמרח עליו בתשוקה, והוא התרומם ונישק
אותה נשיקה עזה ומלאת רגש.
זום אאוט.
כתוביות. |
