עכשיו בחושך לאור נרות, אחריי אמבט של שמן קוקוס,
אתה נראה הרבה יותר שקט, ריח אהבים נודף ממך.
ואני אינני יודעת, עם איזו זונה שכבת בהעדרי.
מתכסה בצל גופך השועט מעליי כמו נשר אבוד.
בוהה בעיניך ותוהה אם עוד רוצה אותי אתה,
אם עודני מה שהייתי בעבר - סך הכל אובייקט...
ואתה לא כל כך שקט פתאום,
יצר בא לך משום מקום,
אתה נוגע בעדינות מהוססת, אולי אתה קולט.
ובס פעימות לבך מתנגן לאוזניי כנעימת טראנס מטורפת.
וזהו רגע שבו אתה נותן לי קצת אמת ממך,
מאותת לי לדעת,
מסמן לי לגעת,
משתיק מחשבות  לא קשורות.
מוחק זיכרון ומפנה קצת מקום לאהבה.
ואתה נכנס בי - יודע אותי.
הופך מושלם בעיני לכמה רגעים, נכנעת לך.
וכל מה שבינינו עכשיו מריח תמימות - אהבה.
כך נידמה לי לפחות לכמה רגעים - אושר.
הנרות כבר כבו, ואני נרדמתי יחד אתם.
עוטף אותי בגופך, מנשק ללילה טוב - חלומות נעימים.
שוב שקט, שקט מרגיע, מלטף, כמעט כמוך.

מסתכל בי ישנה, אני מרגישה אותך רואה.
משתוקקת לעוד נגיעה, עוד ליטוף,
מקווה לרסיסי לילה מאתמול,
ואתה כאילו שקוף,
כמו תמיד מבין את הכל.
מנשק, מלטף, נוגע לא נוגע.
נכנס בי שוב- יודע.
מראה לי את מה שרציתי לראות,
נותן כל מה שאני רוצה לעשות.
נותן לי לדעת לאן אני שייכת,
התחיל עוד בוקר ואני צריכה ללכת.
אבל אל תדאג זה לא נגמר,
אני פשוט אחזור יותר מאוחר.