לא יודע איך להסתכל על זה.
גבינת קוטג' היא כמו בני-אדם, יש מינים שונים וגזעים שונים. לא
משנה איך תסתכלו על הגבינה, יש גבינה של 9 אחוזי שומן, גבינה
עשירה מלאה בגרגירים גדולים, ממש העשירון העליון. יש את
הגבינות של 5 האחוזים. אלו הגבינות של המעמד העובד, הבינוני.
ויש את גבינת חצי האחוז, גבינה שהנוזל שבה מזכיר מי שפכין
והגרגירים שבה מזכירים את החתיכות העור שנופלות לך מהרגל אחרי
שלבשת נעל צבאית במשך שלושה ימים רצופים.
יש את הקוטג' של תנובה ויש את הקוטג' של טרה, ההבדלים ביניהם
הם כמו ההבדלים בין המזרח למערב. בין מודל החיקוי ולחקיין,
כולם רוצים להיות במערב, כולם, אפילו הקוטג' של טרה.
הקוטג' של תנובה כבר הפך לסמל ישראלי לדורות, ממש כמו שוקולד
הפרה של עלית. הפרה העומדת זקופה וגאה, מלחכת עשב בנוף פסטורלי
מול בית קטן (קוטג' משפחתי?) עם גג אדום היש דבר יותר ישראלי
מזה? הרי זהו החלום הישראלי, ווילה בסביון עם גינה של חמישה
דונמים, ופרה בשם עדינה המסתובבת באחו.
ויש כמובן את השאלה שהחבר שלי, איתי, שאל אותי לפני כמה ימים
בעוד אנו נוסעים בוולוו שלו "האם הערך התזונתי המצוין על
הקוטג' מתייחס אל הנוזל של הקוטג' או לגושים שמסביב?" אולי
צריך להתקשר לקו החלב של תנובה ושאול את המומחים שם, או שפשוט
אני אשאל את החבר שלי שעובד במחלבות של כפר ויתקין.
לסיכום אני אצטט את נהג הטיולית הצבאית ששאל את בנו בקול צרוד,
"למה אתה אוכל גבינה לבנה? תאכל קוטאאאג'". |