המכתבים שרשמת לי
שקרים מתוקים לנפשי,
נעולים היטב במגירה
שלא יחשפו לעיניי
ויגרמו לכאב וחרטה.
המילים שלחשת לי,
משפטים רכים, חושניים,
נגנזו במבוכי ליבי
שלא יבלבלו אותי פתאום
וישנו החלטות הרות גורל.
כמה שתמיד אהבתי אותך.
כמה שאני יודעת להכאיב לעצמי.
המבטים ששלחת לי
של אהבה ותשוקה,
שגרמו לי להסמיק ולהתבייש,
כאילו לא היו מעולם
עכשיו רק קור מגיע מעייניך.
החיוכים שחייכת אליי
ולא ישובו עוד.
געגועיי אליהם חזקים מכל.
חשש כבד של טעות מתגנב.
היכן את, אהבה?

27.10.97