|
אל תוך חיי אני מדממת
פרגים של טירוף ווורדים של שנאה
ומתוך מחסומי אתה שוב אוזל לי
כמו זכרון של תקווה אבודה
ההיית קיים או שכל עולמך הוא
רק הזיה טכנית של חשכת דכאון
והמצאתי אותך והיית משענת
שכמו אד נעלמת מול ההגיון
חסר לי אותך שתוכל שוב לשמוח
בשחור הדמיון שמשוטט בתוכי
והיופי הזה שנועד רק לשנינו
מוצא את דרכו לתוך יום-יומי |
|
|
לפעמים כששלי
מוצצת אני נהיה
מה זה צמא, ואז
אין מי שתביא לי
משהו לשתות.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.