מתי תתחתן כבר - אומרת סבתא שלי. היא הצליחה להתאפק בערך רבע
שעה.
תעזבי אותי סבתא, אני לא יודע - אני אומר לה.
כן, תעזבי אותו- אומר דוד שלי - כל אחד והזמן שלו. גם הזמן שלו
יגיע.
הוא מסתכל עלי כדי לקבל ממני איזה מבט של הכרת טובה על
ההיחלצות ההרואית שלו לטובתי. יוצא לי מבט די מוצלח שממריץ
אותו להמשיך.
גם הוא ימצא אהבה יום אחד - הוא אומר ומכניס כף גדושה של אורז
לתוך הפה - את תראי.
אהבה? אהבה?  - אומרת סבתא שלי-  אהבה זה שטויות. אהבה זה
בשביל ילד בבית ספר. הוא צריך למצוא כלה. הוא צריך אישה שתעזור
לו בחיים.
דוד שלי משתתק, אולי הוא מהרהר באשתו שהימרה עם הכסף שלו
בבורסה והכניסה אותו לחובות עצומים. הוא משחק עם הכף בתוך
הצלחת, מערבב את האורז.
זה הבעיה היום - אומרת סבתא שלי - מבלבלים את האנשים. כל
הסרטים והספרים האלה עם השטויות שמכניסים לילדים בראש. כל אחד
מחכה לאיזה נסיכה מהאגדות. אתה תמשיך לחכות לנסיכה שלך - היא
מנפנפת לעברי באצבע ארוכה ומקומטת - ובסוף תמצא את עצמך לבד,
זקן, בלי אף אחת שתדאג לך, בלי ילדים, בלי כלום.
תעזבי אותו, אימא - נוזף בה דוד שלי - מה את רוצה ממנו, גם אני
התחתנתי מאוחר. היום זה לא כמו פעם שמתחתנים בגיל עשרים. היום
אנשים רוצים ללמוד, להתקדם בחיים. נכון? - הוא שואל אותי.
אני מהנהן בראשי.
הוא צריך להתחתן - קובעת סבתא שלי בפסקנות - אני כבר זקנה,
בקושי רואה בעיניים, מה הוא רוצה, סבתא עיוורת בחתונה שלו? למה
הוא מחכה, שאני אמות?
די, תעזבי אותו - אומר דוד שלי - יש עוד מרק?
איזה? - שואלת סבתא שלי - עם בשר או בלי?
היא מתקרבת עם הסיר של המרק לשולחן ומוזגת לדוד שלי תוספת.
אחרי שהיא מתרחקת חזרה לכיור דוד שלי רוכן לעברי ואומר -
אל תשים לב אליה, ככה זה אנשים בגילה. הם ממורמרים.
הוא מביט מעבר לכתפו וכשהוא רואה שסבתא שלי מתעסקת שם עם
הסירים והצלחות הוא לוחש לי בקול מלא משמעות - יש לך חברה? יש
לך מישהי?
לא - אני אומר - אין לי.
אין דבר - הוא אומר - זה יגיע. לא צריך למהר. בן כמה אתה
עכשיו?
בן שלושים - אני אומר.
דוד שלי חוזר להתעסק עם האורז.
איפה סבא?  - אני שואל - למה הוא לא בא לאכול?
נו, - רוטנת סבתא שלי - איפה הוא יכול להיות? בחדר. עם
העיתונים הטיפשיים שלו. כל היום קבור שם בחדר, עושה טובה
שמוציא את האף שלו מדי פעם, ותאמין לי יותר טוב שלא היה מוציא,
רק בלגן הוא עושה, אחר כך שעות אני צריכה לנקות אחריו. יש לו
מזל שאני יש לי סבלנות, אישה אחרת היתה זורקת אותו מכל
המדרגות.
דופקים בדלת. אשתו של דוד שלי הגיעה עם שני הילדים. היא היתה
איתם בבריכה. סבתא שלי נועצת בהם מבטים אימתניים של "איזה
לכלוך אתם עושים לי", והילדים רצים לנשק את דוד שלי.
הייתם בבריכה? - שואל דוד שלי.
כן - צוהלים הילדים.
למה היא יחפה? - שואל דוד שלי, מצביע על הבת הגדולה  שלו - כמה
פעמים אמרתי לך שאני לא רוצה שהיא תסתובב יחפה?


אני חוזר הביתה ומתקשר לרעות. אנחנו יוצאים כבר שלושה חודשים.
אבל זהו, אני אומר לה שזה נגמר.