פרק א' - פתיחה והסברים

לגיבור קראתי בשמות שונים כל פעם לפי מצב רוחי מקווה שזה לא
יבלבל אתכם הקוראים, אבל מה אפשר כבר לעשות זה צו לבי.

כל ילד בן שש בערך אוהב להשתתף בחוגים אחרי הצהרים.
כך גם א'. ילד חמוד בערך בן שש, אבל א' אף פעם לא הזניח את
הלימודים ובמיוחד לא את המשפחה והורים בגלל החוגים.
הילד השתתף בחוגים שמוכרים לכולם - בין החוגים היה קרטה
וג'ודו, שאת החוגים האלו, כמו כל בן בגיל הזה, הוא אהב במיוחד.
הוא למד ארבע שנים קרטה (שנתיים בלבד הוא השקיע בג'ודו), עד
גיל עשר בערך. זה די נמאס עליו, לשמוע כל הזמן: "איצ' - ני ...
ועכשיו קי-איי" (בסינית: 1 2 3...) המאמן קידם את כולם ביחד
לפי הקצב של כל הקבוצה. אותו ילד יכול היה להתקדם מעבר לכך,
היו לו יכולות וכישורים מתאימים, אבל המאמן לא קידם אותו
במהירות. "מה לעשות" חשב לעצמו א' "אין לי מה לחפש כאן".
מה עושים?
פורשים!!
אז א' פרש מהקרטה, אבל הוא הרגיש חסר.
הילד התחיל ללמוד קפוארה (ריקוד ברזילאי). במשך שנתיים או אולי
שלוש, למד א' קפוארה.
יש לציין שאף פעם לא השתמש באומניות לחימה אלו לרעה.
אחרי שנמאס לו גם מזה עבר ללמוד קונג-פו. זה היה קשה עבורו. עד
עכשיו היה רגיל ללחימה לצורך הגנה ואלימות מדומה - שלא מנסים
להרוג במתכוון, לעומת זאת עכשיו הוא לומד איך להרוג אנשים. הוא
פחד שהוא לא ידע לנצל את זה נכון, אז הוא בחר לסיים עם
קונג-פו. אבל הוא לא יכול היה לשבת סתם כך בחיבוק ידיים - א'
חייב לעשות משהו. הילד שבינתיים כבר הפך לנער בחר לנסות אגרוף
תאילנדי.
זה מצא חן בעיניו והוא היה שם כארבע שנים. הוא נאלץ להפסיק את
האמונים בגלל הלימודים. עד עכשיו הוא הצליח לבצע את שני הדברים
במקביל, אבל עכשיו עם לחץ הבגרויות היה לו מאוד קשה. עכשיו א'
בן 18 בערך.
נחזור קצת אחורה כדי לא לפספס דברים חשובים.
בסביבות גיל 15 הכיר הנער נערה. מהמבט הראשון הוא "נדלק" עליה
היא הדהימה אותו. היא לא הייתה יפה במיוחד, אבל בשבילו היא
הייתה הילדה היפה ביותר בעולם. אחרי חודש או חודשיים הם יצאו
קבוע, הם היו חברים - החברים הכי טובים. הוא אהב אותה אבל אף
פעם לא אמר לה את זה. "היא לא מראה סימני אהבה, אז למה שאני
אגיד לה?  כדי שהיא תצחק עליי?" כך חשב.
ועכשיו נתקדם חזרה לגיל 18. הנער שגדל והפך לבחור התגייס לצבא.
הוא היה בסיירת אגוז. עבר את הגיבושים בהצלחה רבה. הוא היה
מהמצטיינים שבמחלקה. פעם אחת ב - "רגילה" הוא יצא לטייל עם
קלר, הנערה שאהב, במהלך הטיול קרה משהו מוזר...


פרק ב' - הפציעה

...למען האמת זה היה יותר מפתיע ממוזר.
במהלך הטיול הם נכנסו לרחוב צדדי חשוך. הם תמיד הסתובבו שם.
אבל הפעם הזאת הייתה מסוכנת. היקפו אותם שישה גברים רעולי
פנים
אחד התקרב אליהם ואמר: "תביאו את הכסף ומיד"  א' הסתכל עליו
ועל כל שאר החבורה. הוא ידע שיהיה לו קשה מדי להתמודד איתם הוא
החליט למסור את הכסף שהיה ברשותו. הבחור מסר למנהיג החבורה 500
שקלים וגם עוד 50 דולר שהיו ברשותו. עם מסירת הכסף סינן א'
מבין שיניו - אתם תשלמו על זה - א' לא רגיל להיכנע. א' ציפה
שעכשיו יעזבו אותם בשקט, אבל החבורה לא חשבה כך. התקרב אדם
נוסף אליהם ואמר ל - א'  שעכשיו הם רוצים את הבחורה, "אנחנו
ניקח אותה רק לשעה או שעתיים. אל תדאג". לזה א' לא היה מוכן.
הוא עמד מולם והתריס לעברם - "בשום אופן.." וכאן חשב להכניס
קללה עסיסית, אבל חזר בו - "אני לא ארד לרמה שלהם" חשב. "לא
מספיק לכם הכסף? " צעק לעברם. החבורה התקבצה סביבם. קלר לחשה ל
- א' "אני פוחדת, מ..א..ו..ד..." א' חשב: "הם יגעו בה רק אם הם
יהרגו אותי קודם".
פתאום ללא כל התרעה מוקדמת הסתערו עליו השניים שהיו הכי קרובים
אליו. א' השכיב את הראשון כמו שלמד בג'ודו, ולשני שבר את הברך
בתרגיל מהקונג-פו. הוא חשב לעצמו: "אף פעם לא עשיתי את זה
במציאות, אבל זה קל יותר משחשבתי". הוא לא שם לב לשניים
שמאחוריו, הדבר היחידי שעניין אותו ברגע זה - לפרק ת'צורה
לשניים שמולו. וזה מה שהוא עשה ובאותה רגע שהוא סיים עם שניהם,
שמע צעקה. היא נשמעה לו מאוד מרוחקת, משהו כמו -מאחורך- הוא
הסתובב במהירות אבל זה פגע בו...


פרק ג' - ההצלה

...סכין פרפר חדרה אליו בכל אורכה. היא פגעה לו במותן, ממש
מתחת הצלעות. העולם התערפל הכל הפך להיות קהה יותר. הוא צעק
ספק צעקה של כאב, ספק צעקה של דוב פצוע אשר שוחר אילי קרב,
ובאותה הנשימה צעק " ת ב ר ח י     ק  ל  ר ". קלר החלה לרוץ
ופתאום מצאה את עצמה "מנשקת את הכביש" היא נפלה. קלר הרימה את
ראשה והביטה לאחור ופלטה צעקה אשר בכוחה להפוך עולמות. מעליה
עמד אחד הגברים מהחבורה. הוא אמר: "אם לא במוח אז בכוח". הוא
תפס בה והרים אותה באוויר. קלר הייתה המומה כשנפלה עוד פעם על
הכביש, היא ראתה את א' קופץ על הבריון בצעקה. הוא צעק "שלא
תעיז" או משהו כזה. א' שבר לבריון כמה שיניים באגרוף.  "זה
בשביל שלא תעשה דברים כאלה עוד פעם!" קרא א' ובאותו הזמן תפס
באשכי הבריון בחוזקה ומשך הכי חזק שרק יכול היה למשוך. מפי
הבריון נפלטה צעקה אדירה. א' קם מעליו והלך אל קלר. הוא הרים
אותה, ועזר לה לעמוד על רגליה. היא רעדה בכל הגוף. א' הסתכל
עליה בחמלה וחשב לעצמו -הייתי מנשק אותך אם רק הייתי יודע שלא
תברחי לי. קלר הסתכלה על השישה שאספו את עצמם, החלקים השבורים
שלהם ואת הכסף ונעלמו בקצה הרחוב. א' אמר לקלר "אם הייתי יכול
הייתי מחבק אותך"  היא הזילה דמעות ובהתה בפרצופו החמוד ולאט
השפילה את מבטה וראתה את הסכין שתקועה במותנו היא הייתה המומה
מכמות הדם שנישפך.
לפתע כמו נעורה מחלום ארוך. אמרה לו בניב לשון שונה, כאילו היא
מצווה עליו  "בוא מיד, אבל מיד, וכמה שיותר מהר לקופת חולים זה
חמש דקות מכאן".  א' בא אחריה כמו ילד טוב. הם כיסו את הפצע
בז'קט שהיה להם כדי שברחוב לא יראו וייבהלו. קלר תמכה בו עד
שהגיעו לקופת חולים הקרובה. כל הזמן חשב א' לעצמו עד כמה היא
יפה וחכמה, נאה ומתחשבת, ועד כמה היא מזכירה לו מלאך. בדרך
הפליטה קלר מלמול, משהו כמו - הכל בגללי, חבל על הכסף...
מצטערת. כשהגיעו לקופת חולים התקרבו לכיוון הקבלה. בדרך חש א'
קור עז בכל צד שמאל של פלג הגוף העליון למעט הראש, שהרי בצד זה
של הגוף הייתה תקועה הסכין. כשהגיעו לקבלה אמרה קלר "תעזרו
לנו..." ונחנקה מהבכי שמלא את גרונה ומהדמעות שהציפו את עיניה
וזלגו על לחייה. א' פתח ואמר באיטיות ובקושי רב: "אני צריך
רופא ודחוף !..". "אפשר לדעת למה?" שאלה האחות בקופה...


פרק ד' - בבית החולים

..."תסתכלי..." ענה לה, והרים את הז'קט שכיסה את הפציעה. היא
הייתה המומה לרגע, ואז צעקה "מהר תזמינו אמבולנס!... צריך כאן
טיפול דחוף!... מקרה חירום!!..." לפתע הם היו מוקפים בקהל
סקרנים שהקשו על העבודה של הרופאים. קלר רצתה להיות ליד א'
והרופאים אמרו שזה לא כדאי. נשמעו לחישות בחלל האויר. הם היו מ
- א' הרופא קירב את אוזנו והאזין. הרופא הרים את ראשו ואמר
לנער רק אם תפסיק לדבר ותוך כדי כך סימן לנערה להתקרב. א' חייך
ועצם את עיניו. הוא פתח אותם כשלפתע הרגיש מגע ביד שלו. זה היה
חם מאוד ביחס לחום גופו שהדרדר. הילד פתח את עיניו וראה למולו
את הילדה שאהב בכל ליבו. הוא ראה את פניה הבוכיות. האיש במיטה
אמר לה בלחישה: "תחייכי...", היא הביטה בו כלא מבינה, "בשבילי"
חזר ואמר. היא חייכה אבל הדמעות סרבו להיגמר, הן נשפכו כמו
מתוך ברז.
הכל סביבו היה מאוד מעורפל, כמעט וחשוך. הוא ניסה להקשיב לדברי
הרופאים ושמע רק את המילים - "איבד הרבה דם... סיכוי קלוש..."
ובנקודה זו התעלף. א' התעורר אחרי כמה שניות בממדי הזמן שלו
והרגיש משהו על שפתיו והתעלף שוב. כשהתעורר לבסוף מצא את עצמו
בחדר לבן עם וילון, בצד ריצדו למולו קרני שמש רעננות. "כל כך
טוב
לראות אור" חשב לעצמו, וחייך. לפתע ירד החיוך משפתיו ואמר
לעצמו - "קלר". בדיוק באותו רגע חזר החיוך אליו, הוא ראה אותה,
את אהבת חייו, ישנה על מזרון לידו. הוא רצה לקחת אותה למקום
יפה יותר שיתאים לה כדי לישון בו ולא על המזרון בבית חולים. א'
ניסה לקום, אבל מיד נפל חזרה ונאנח. הוא ראה אותה מתעוררת
בבהלה וקמה לראות מה שלומו. א' עצם את עיניו וחייך בהנאה. היא
הסתכלה עליו ושאלה אותו - "למה נאנחת ילד", היא לא ציפתה
לתשובה. היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו והיא מצטערת שהיא לא אמרה
לו את זה אף פעם, היא הסבירה לאדם, שחשבה אותו לישן, למה היא
לא אמרה לו את זה אף פעם, "פחדתי שתצחק עליי, או שתתרחק ממני.
זה מה שבנים רגילים עושים". הוא התמלא בחמימות פנימית ואהבה
בלי סוף לאותה אישה שמדברת אליו ופותחת את ליבה לפניו. האיש
פקח את עיניו ואמר "אני לא בנים רגילים!" היא הסתכלה עליו
המומה, והוא עליה קצת פחות. האיש אחז בפניה של האישה שמעליו
קירב את פניה באיטיות אל פניו, ואת שפתיה אל שפתיו ונישק אותה
נשיקה שכולה אהבה.
אמר לה - "ילדה שלי אני אוהב אותך, ותמיד אהבתי".


סוף וגילוי לב

היה פעם ילד,
שקראו לו א',
שהפך לנער,
שגדל והיה לבחור,
שהתגייס לצבא,
והפך לאיש,
שהיה אדם,
האדם הזה הוא אני.

או מי שהייתי רוצה להיות.