הלכה לישון מזמן
אאסוף את כל הטינופת חזרה
וקרקורים כבר לא שומעת
רק חרחורי מוות
מחוסר ברירה.
ובתוך הביצה
אמא טבעה
נוזל נקרש על שמלתה
ייבבתי אני
צחקת אתה
בועות בועות
עד ששקעה.
איך הרמתי שמלתי שם בביצה
חזורנה קרפדות אל תחתית האדמה
ומחיתי דמעות על אודם הבד
ידעתי היטב
כי אתה האחד
ומה תגיד הרכלנית?
והיא תדע
לנצח שלך.
גיד ועוד גיד
גיד ועוד גיד
ואם לא נזהרת
אדמם כתמיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|