"תרד כבר מהעצים" היא משכה בחוזקה את חבל התריס עד שזה האחרון
נתקע בארגז העץ המתקלף, שגנח מכאב, וצעקה לעבר הרחוב. גלי הקול
נתקלו בעלים הרבים שעל עצי דיזינגוף. משתנה ירוקה בשביל כל
הכלבים בתוך יער הבטון. עד שהגיעו לאוזניי, הצעקות דמו למנגינה
מחליל, שמהפנט נחשים סל במבוק גדול אי שם במזרח. אבל עלי זה לא
משפיע. אני לא נחש ואפילו לא כלב, כמו שמישהי פלטה בשעת ויכוח,
אחרי שפלטתי עליה וזרקתי. אותה. אני רק קופיף קטן ובמקלות
בקבוק אני משתמש רק כשהולכים מכות עם שאר הקופים בשכונה, מתחפש
לדקה לברוס-לי בימיו הטובים ." עלי זה לא משפיע" אני משנן
לעצמי וקופץ מענף לענף, מותח את שריריי המשתזפים לאורו של
הפרוז'קטור הגדול ומתגבר באיטיות על ההנגאובר מאתמול. יותר מדי
קוקטייל בננות. כבר הייתי אמור להתרגל לגודל הקטן החדש שלי או
לקוטן בקיצור, כך הווטרינר אמר. ובאמת כדאי שאתרגל אם אני לא
רוצה השתלת כבד בהקדם. "מאז שגיליתי שהתיאוריה של דרווין עובדת
גם הפוך, חיי השתנו ללא היכר." חיקיתי את הדוגמנית בטלוויזיה.
הרבה זמן לקח לה לשכנע אותי. "גם כך אתה שעיר, ואתה יודע.
גברים זה לא העם הכי אינטיליגנטי בעולם. קצת ספורט, ציצי ותחת
בערוץ האופנה ואתם מסודרים וקופיף זה חמוד, כמו כלבלב קטן
שמביאים בקופסת נעליים וכך גם תוכל להכנס לי לתיק השחור שאני
תמיד סוחבת." אמרה וליטפה את בטני "ולשאר החורים" הוסיפה
במתיקות סקסית. ניסיתי לשכנע אותה שאצלי זה שונה. שלפתי דפים
מקומטים מהמגירה, להוכיח שאני רגיש, חושב על המהות, על
ה"בפנים" ולא רק רוצה לזיין את הקנקן. אמרתי "א-ב" כמו
ב"ארץ-עיר" וב"סטופ" בחרתי נושאים מרתקים לשיחה. הצעתי שנקנה
כרטיסים לפילהרמונית, נתנדב לאיזה אגודה של מסכנים. זה אף-פעם
לא חסר. אבל היא לא התרשמה מהעומק. "אתה תהיה שילוב מדהים של
בובה וגבר" אמרה, "קופיף" תיקנתי והוספתי "ואת תהיי המרקו
שלי?".לבסוף היא שכנעה אותי ובלעתי. שני חצאים לפני הארוחות.
היא המשיכה לצעוק לעבר הרחוב, אבל התעלמתי באלגנטיות. הרמז של
צלוחית הבוטנים, שהניפה בידה, שאריות מהמשחק של מכבי, עשה
לבסוף את שלו וירדתי מהעצים. כיבדתי אותה בשקדניות שאספתי
וגירדתי לה את הגב בציפורניי בתגובה לנעים שעשתה בבטני השעירה
ומתחת לסנטר. "קוף אחרי בנאדם" חייכה והמשיכה. "תאכל. זה בריא"
קילפה לי בננה ודחפה לי לפה. "זה רקוב" דחיתי אוטומטית עם היד
והסטתי את הראש. "תאכל, זה דבש." היא המשיכה לדחוף בחוזקה. |