מה עושים ביום שאתה קם בבוקר ומרגיש לעצמך שהיום אתה הולך
למות. אתה קם מהמיטה ועוברת בך הרגשה של חוסר ודאות אפילו
לדברים הכי פשוטים, לצחצח שיניים, איפה הכלב? אם אני מאחר?
ועוד...
אתה מתחיל את  היום שנראה לך כיום האחרון בחייך כשכל רגע או
שניים עוברת בך צמרמורת. אתה הולך ומסתכל על הכל בצורה שונה
כאילו החיים מתנהלים כבר בלעדייך.
אתה הולך לחבר הכי טוב שלך ונכנס לדירה שלו ושל חברה שלו מושיב
אותו על הספה בסלון לשיחה רגילה על כוס קפה כשלפתע "אני הולך
למות היום". השוק, הצחוק, ההפתעה, והדאגה שהחבר יחוש כלפייך
לא ניתנת לתיאור. הוא יחשוב שאתה מתלוצץ וישאל בגיחוך "איך אתה
יודע?". אתה תחייך אליו במעיין חיוך שליו כזה שאומר שכבר השלמת
עם זה ואתה לא רוצה להראות שאתה פוחד, ותענה "אני פשוט יודע".
כשאתה תצא מהבית ותסתובב אחרי פרידה בחיבוק או לחיצת יד עמוקה
כזאת שחיים שלמים עומדים מאחוריה מהסוג שמלווה במבט שמסתכלים
אחד בעיניים של השני ויודעים הכל. הדלת תיסגר ואז החבר הכי טוב
שלך יעמוד בתוך הבית ויתחיל להבין שזה רציני, ושעכשיו הוא
מתחיל להיות בטוח שזאת הפעם האחרונה שהוא רואה אותך, אבל עדין
יש בו משהו סקפטי, קול קטן וחלש שאומר שאין סיכוי שמשהו יקרה,
ועם זאת...
אחרי שתלך מהחבר תחשוב על עוד דברים, כאלה שרצית ואף פעם לא
היה זמן, דברים שרצית להגיד לאנשים ואף פעם לא אזרת את האומץ,
הפרידות, הירושה האהבה, החותמת שלך על העולם.
אתה פשוט תשוטט לך חסר מעש, עד שתיתקל בזקן ישיש או ילדה קטנה
שישלחו לעברך מילה שמליון משמעויות מאחוריה, משפט שביום רגיל
לא היה בו שום הגיון, אבל ביום האחרון הוא ברור כשמש.
אתה תמשיך להסתובב עם חיוך שאף אחד לא מבין החיוך של סגירת
מעגל.
ואז בדיוק כשאתה כבר מוכן להמשיך את השגרה ולחכות שהמוות כבר
יכה, אתה נזכר באהובים, המשפחה שלך שמותך יהיה טראגי, החברים
שלא יבינו למה דווקא אתה? למה עכשיו? למה ככה?
השאלות והתחושה שלהם שיכלו לעשות משהו כדי למנוע את זה, ורגשות
האשם שלהם ישגעו אותך.
אתה תלך להורים, תושיב אותם ותסביר להם שאתה מוכן שאתה לא
מפחד, שאתה אוהב אותם מאוד ושהם עשו עבודה טובה מאוד, חיית
חיים מאושרים והספקת המון, ותדגיש את האהבה שלהם ואת העובדה
שהם נתנו לך הכל. במהלך השיחה אתה תצטער על זה שרק עכשיו יוצא
לך להגיד להם את הדברים האלה. כשהם יתחילו לבכות זו תהיה
הנקודה הכואבת ביותר אבל אתה תמשיך כי כל פחד שיכנס בך עכשיו
ויעלה חששות יטיל על כל המוות תחושה שחורה כמו שתמיד מתארים.
אתה תקום ותצא מהבית ותשאיר אותם בוכים.
תיקח איתך דף ועט ותתחיל לכתוב את הדברים האחרונים שיש לך
להגיד, מחלוקת רכוש, הרגשות כלפי אנשים ועד לדברים הכי קטנים
ומטרידים שיש בעולם, שתמיד הפריעו לך ונראו תמיד שוליים מידיי
כדי לדון בהם.
בסוף היום אתה כבר יודע שאין עוד הרבה זמן עד לרגע...
תיכנס למיטה תעצום את העיניים ותחכה.
כשתתעורר בבוקר ותבין שאתה עדין חי תחשוב על כל מה שעברת ביום
שנראה כמו האחרון אבל יותר מזה תחשוב על היום שסופו היה תחילת
היום הראשון של חיים שלעולם לא יראו אותו הדבר. חיים שקיבלו
משמעות שבסופם מוות שלא צריך לקבל אותו בכזאת קלות, חיים חדשים
שקיבלו משמעות, חיים שהבנת...