בבוקר אחד לפני זמן מה התעוררתי והתחלתי לכתוב את מה שיהיה לי
בראש בלי לחשוב פעמיים. מה שחשבתי עלה על הנייר ותוך זמן מה
התקבל הסיפור הזה.

זה סיפור על ילד שקם בבוקר ולא היה לו מה לעשות, אז הוא התלבש
אכל ויצא לסיבוב עם הכלב על הבוקר. הוא טייל קצת בגן ואח"כ
בים, הלך במדרכה על הכביש ואפילו עפר. המשיך והמשיך הלך והלך,
וכך גם הכלב פרט לכך...
לפתע ראה הכלב חתול השתחרר והתחיל לרוץ.
הילד רדף אחריו וניסה לתפוס אותו אך תוך דקה הבין שהדבר בלתי
אפשרי וכשהכלב נעלם באופק החל מסע החיפושים.
הוא חזר הביתה והודיע למשפחה שנרתמה חיש קל למשימה.
נעלו נעליים והלכו שניים שניים.
אבא ואמא, אח ואחות והילד עם השכנה.
אבא ואמא חיפשו וחיפשו אך למרבה הצער אחרי זמן קצר התייאשו
וחזרו.
האח והאחות שלא היו מסוגלים לוותר סתם כך, קראו בקול גדול
"מאיר מאיר" אך טישו לא מגיע.
הם התחילו לחפש ברחבי המושב אך בינתיים הזמן עובר ומוקי עדין
לא חוזר.
האח לפתע הבחין במטפלת המשק החמודה ומיד עזב הכל ורץ לפתוח
בשיחה.
אותה אחות הסתכלה עליו בתדהמה וחשבה, הכלב אבד, יש לנו עבודה
והנהנה בראשה לאכזבה.
עברו דקה או שתיים ובנצי החלבן לכד את מבטה, חיש קל הלכה
סהרורה אל חדר הכביסה ואני לא בטוח מה שם עשתה.
אני והשכנה לא ויתרנו. אותה חברה שגדלתי איתה ידעה בדיוק מה
קרה. "מסכן השכן, החבר שכלבו אבד, עולמו הוא, מה עכשיו?"
חשבה.
המשיכו השניים סובבים בשבילים שחלקם לא ידעו לאן מובילים.
חיפשו בבתים ואח"כ בפחים.
הלכו למטבחים לרפת ולמוכר העיתונים.
שאלו את הטבח הירקן ואת האופה, אח"כ את המנהל והתלמיד, ומשם את
הרופא והאחות וקינחו במוכר הפרחים.
אחרי שהגיע הצהריים נהיו רעבים וחזרו הביתה והפריעו להורים...

יצא מהחדר עם הבעה על הפנים.
הפסיכולוג יחגוג מסצנה כזאת, חשבה השכנה.
הסתכלו אחד לשני בעיניים ומיד חזרו רעבים לרחובות.
המשיכו לצעוק בני בני, כשלפתע בני יצא ושאל אותם "מה קרה, למה
אתם קוראים לי?"
ענה לו הילד, קראתי לכלב שלי אבל אם אתה כבר כאן אולי תעזור
לנו. בני הסכים בשמחה כל עוד יחזור בזמן לארוחה.
השבילים התפצלו וכך השלושה הולכים כל אחד בדרך לא ידועה.
כעבור דקות מספר התחברו בשנית שבילם של בני ושל השכנה.
הלכו יד ביד אל עבר השקיעה, שכחו לגמרי מאותו ילד קטן.
הערב הגיע והילד נשאר לבד, מחפש את כלבו ברחובות באפלים.
האחות ובנצי עשו כביסה, האח ומטפלת המשק דיברו, אבא ואמא "אני
חושב שיחקו", השכנה ובני לא נראו.
אותו ילד מצא את כלבו בסוף היום והכלב חזר הביתה כשנהיה רעב
והילד שמח עד השמים.
אמא ואבא נפרדו בגלל שאבא נפל מהספה כשהיה על אמא ונשבר לו הגב
ולאמא לא היה כוח לטפל בו אז היא התגרשה ממנו.
האח בכלא אחרי שהורי המטפלת תבעו אותו על מותה של ביתם שנחנקה
בזמן השיחה איתו מתפוח שאכלה.
בנצי היום עושה כביסה לששה תינוקות כשהראשון הגיע באותו יום של
"הכביסה הלבנה" ולשביעי בדרך כשהם חיים בקרוון בשכונת עוני
נידחת שהוגדרה כאזור ניסויים רדיו-אקטיבי.
השכנה ובני הסתנוורו מהשמש ונפלו שניהם על הרצפה. בני רק שבר
את היד אבל אחרי שהשכנה התקשתה לקום מעליו הוא התעצבן ודפק לה
אבן בראש, בעוד היא מפרפרת לה הוא החליט להתעלל בה ואנס אותה,
כשסיים וקם, סיים את המלאכה עם אבן בראשה, וכשהבין מה עשה
התאבד בירייה.
כעבור 10 שנים התעורר אותו ילד קטן שעכשיו גדל. וגילה שכלבו
שוכב לו מת ליד הרגלים על המיטה, באותו מקום שם ישן כבר 13
שנה.
באותו יום נזכר שלפני 10 שנים כשהכלב ברח כמה שמח היה כשחזר.

לסיפור הזה אין שום עלילה ואין לו שום תוכן, הוא לא בא לרמז על
כלום ואינו מכיל בתוכו שום דו משמעות. הסיפור אינו מעיד על...
הכלום האמת. ולמה? סתם כי בא לי!!!