תגידי, את מסוגלת?

את מסוגלת לדמיין אותה פורצת? לדמיין שריפה חמה ומטורפת פורצת
בשנייה ביער גופך. שורפת כל דבר שנקרה בדרכה, חורכת את
קירותייך, את לבך?
איזה מישהו, נער צעיר, חסר ניסיון עם יותר מדי בטחון, באמת לא
מישהו חשוב, בא לביקור קצר בלבך והשאיר שם גפרור. והגפרור,
גרגר אפור של אהבה, ניצת בין רגע ולהבתו האירה את קירות לבך.
חשפה את רגשותיך לאש בוערת. שריפה משתוללת אוכלת ומעכלת את כל
מה שהיית פעם.
ולא תהיי יותר אותו הדבר. כמו יער אחרי שריפה ייקח זמן ללבך
להתחדש, ללמוד להתמודד עם שריפות שיפרצו, אולי תניחי בלבך איזה
מטף או שניים, רק למקרה הצורך. יער גופך יחדש את עצמו. אומנם
לאט, אבל בטוח.. שנים אחרי השריפה הנוראית (אולי) תוכלי לעמוד
בפני אותו הנער חסר האחריות ולומר לו שאת כבר לו מפחדת, את
חושבת שתוכלי?
את מסוגלת לדמיין לעצמך מצב שכזה? את - אישה שצמחה עם השנים
וכיבתה שריפות רבות, עומדת מולו - גבר מבוגר שגרם להרבה יערות
ולבבות להישרף, ואומרת לו שאת כבר לא מפחדת?

תגידי, את מסוגלת?