(זה סיפור שרשמתי לפני כמה וכמה שנים, אבל אני עדין דוגלת במה
שרשום בו, ולכן אני מפרסמת אותו פה...)

לא נמאס מהשגרה? תמיד כל יום אותו דבר!
קמים, שוטפים פנים, מצחצחים שינים, מתלבשים, שותים, אוכלים,
הולכים לעבודהבית ספר, חוזרים הביתה, אוכלים צוהריים ועושים
"סידורים" שונים, ארוחת ערב והולכים לישון ליום חדש שחוזר על
קודמו...
אותי זה מבאס - דיי נמאס!!!
אז זהו החלטתי ללכת אליו - אל זה שאחראי על השגרה.
הוא גר בוילה הזאת בקצה הרחוב. הגעתי לשם והיתה גדר סביב הבית,
פרנואיד שכמותו, היה שלט גדול "זהירות גדר חשמלית" ידעתי שהוא
מבלף, הוא תמיד עשה את זה. קפצתי על הגדר, סתם גדר רגילה שבטח
קנה בהום סנטר ובטח הרכיב לבד. הגעתי  לדלת וכמובן, שעם המזל
שלי, היה פתק שהוא לא בית, ושהוא יחזור מחר.
טוב החלטתי לסבול עוד יום של שגרה אבל זהו!
באתי  יום אחרי, הפתק לא היה, דפקתי על הדלת עד שכאבו לי
הידיים, למה מה קרה, לא יאה לו לפתוח?! למה מה הוא יעשה סתם
שחיף, גאנדי שכזה, לא יכול עלי בכלל אז פרצתי את הדלת ונכנסתי.
בית יפה כזה-נו בטח עם כל הכסף שהוא עושה...
התרווחתי לי על ה"כורסת עור אמיתי" שלו וחיכיתי להוד מלכותו
שיגיע.
לעשיר הזה היה את ה "קומפורט אין" הזו, אז בטח שנרדמתי.
הוא הגיע אחרי שעה עם קניות וראה אותי, התעוררתי אחרי ששמעתי
את הדלת 2 טון שלו נסגרת, ישר שראיתי אותו קפצתי עליו ולפני
שהוצאתי מילה הוא אמר:
-"תן לי לנחש, נמאס לך ממני.. אהה כלומר מהשיגרה?!"...
-"כ..כן, למי לא?!?"
-"זהו, אז תרשום פתק ותשים בתיבת בקשות בחוץ, כמו כולם..
ותנגב את הריר הזה חיה!"
התנשפתי וניקיתי את הריר: "מה זה לתיבת בקשות?!, אני יומיים
כבר מחפש אותך!, עכשיו אתה משנה לי את השגרה!!"
הוא ראה שאני רציני "טוב" הוא אמר "אני אתן לך שבוע ניסיון
ואתה תראה שזה קשה!!"
-"סבבה" קפצתי "LET'S GET IT ON!"

זה היה השבוע של החיים שלי, רפטינג באמצע מפלי הניאגרה, טיפוס
הרים על אוורסט ומשם צניחה חופשית למטה, נלחמתי עם תנינים
בירדן, הלכתי באמצע עזה עם שלט-"אני שונא ערבים" וביומיים
האחרונים של השבוע הייתי בבית חולים-טוב גם זה היה מרגש כי
בדיוק ביומיים האלה מחבלים תקפו את הבית חולים והשתלטו עליו
והיינו בני ערובה לכמה שעות, התעללו בנו והכל, אבל זה הסתיים
אחרי שהצלפים של המשטרה הרגו אותם מהחלון שבחדר שלי...

אחרי השבוע באתי אליו ואמרתי לו: "אחי היה גדול!
פ-צ-צ-ו-ת!-ואני לא מדבר על אלה של המחבלים-, אני רוצה ככה
תמיד!!!!"
-"מה אתה משוגע????" הוא התנפל עלי, "איך אני אתן לך?, עם אני
אתן לך כולם ירצו!, הייתי בטוח שאחרי השבוע הזה אתה לא תרצה
יותר בחיים!!! אתה לא מקבל את החוסר שגרה הזה!!!"
-"אני רוצה ואני אקבל!" התנפלתי עליו קרעתי לו את הצורה של
האמא של השגרות. הוא נכנע והסכים..
ואז במובן מסוים, הוא קרע לי את הצורה: רפטינג בניאגרה תוך כדי
התאבקות עם תנינים, אחרי שבקושי יצאתי משם טיפסתי על הר
אוורסט, שוב, רק הפעם בלי חבל ועם מפולות שלגים, שהגעתי למעלה
צנחתי משם בלי מצנח ונחתי על האבן-האמ-אמא של האבנים החדות
וכמובן שהיא נכנסה לי בול בעין!, תלשתי את האבן אבל שפיץ גדול
נשאר לי בעין.
עכשיו הייתי עצבני!

הגעתי אליו הביתה וטפטפתי לו דם על השטיח 20,000$ שלו.
הוא הסתכל עלי, כולי חבול ועם שפיץ בעין ופשוט התחיל להיקרע
מצחוק!!!
החלטתי שכזה יחס אני לא אקבל, הצלחתי להוציא את השפיץ בעין
ותקעתי לו בול בלב!
הוא התחיל לבכות ומזה התעצבן, הוא התחיל למלמל על זה שעוד מגיל
צעיר אמא שלו תוקעת לו חודים בלב ושזה מעלה לו זיכרונות קשים,
ושהוא לא ערפד וסתם זיין לי את השכל, אז פשוט, כמו ילד טוב,
שמתי בתיבת בקשות בקשה לשגרה רגילה, ובאמת אחרי שבוע שוב חזרה
לי שגרה רגילה, ומשעממת אבל מה חבל, הייתי צריך להסתובב עם
שפיץ בלב...
נקמן שכמותו..

ולמוסר השכל טיפה יותר רציני-
כולנו אני מניחה בשלב מסוים רוצים לשנות את השגרה שלנו, אבל
כמה שיותר נתאמץ, וכמה שיותר שנשנה אותה, שנחזור אליה אחרי
געגועים רבים, זה רק יהיה עם יותר כאב.
אני מקנאת באנשים שמצליחים לעשות את זה בהצלחה...