אלי לא ידע שחייו הולכים להשתנות באותו יום קייצי בו נכנס משיח
למסעדה שלו. זה היה יום כמו כל הימים בשבוע הזה ומשיח נראה סתם
עוד ישאלי כמו כל הישראלים בשבוע הזה. משיח לא היה בררן גדול
בכל הקשור באוכל ושמע על המסעדה הזו מחבר שאמר שהיא "לא
להתלהב, אבל גם זולה מאוד והאנשים שם על הכיפאק". באמת המקום
נראה נחמד וגם אלי נראה אחלה בחור, ומשיח לא חשב פעמיים והזמין
את מנת השווארמה הגורלית. אפילו המנה הזו נראתה כמו כל מנה
סטנדרטית - כזו שפיצצו אותה עד אין אפס מקום בכל המרכיבים
החיוניים של מנת שווארמה כך שהלמטה של הפיתה כבר נקרע ולמעלה
הכל מתחיל ליפול מהצדדים. משיח הספיק לדחוס לתוך הפיתה כרוב
לבן ועוד כמה תוספות חשובות ודפק ביס עצבני כזה של "אני רעב
חושרמוטה ולא אכפת לי מה הטעם של זה בכלל". בעודו מעכל את הטעם
המעניין ומטפטף עמבה וטחינה על חתול רחוב שעבר במקרה בסביבה
חטף משיח בחילה נוראית וירק את הביס הענקי שלקח לתוך הפנים של
אלי. הוא השתעל והתחיל לצעוק: "כוס אמו ארס יחרא אחד, מה אתה
מגיש פה, חתולים?!"
אלי ניגב את פניו וחשף את פרצופו הכועס, "לך מפה יחתיכת זבל,
אמאשך' מגישה חתולים! לך!"
משיח התעצבן ובעט בחתול המעומבט הישר לעבר המטבח של השוורמיאו.
אלי התעצבן עוד יותר ובעט במשיח והעיף אותו כיבינימט חצי רחוב
משם.
מאוחר יותר העובד התאילנדי של אלי שכרגיל יצא מהשרותים בלי
לשטוף ידיים נתקל ברגלו בגוש פרוותי מלא עמבה. התאילנדי בעט בו
והגוש לא זז. נראה היה כי סימן של נעל היה טבוע בראשו.
אלי צעק לו: "הלו תאילנדי! תביא לפה בשר מהר, יש פה אורח
חשוב!" בדיוק ניסים מבקר המסעדות עבר בשכונה ובא לו לחטוף איזו
לאפה.
התאילנדי שנלחץ ולא  מצא בשר חטף בלהט הרגע את החתול השרוע על
הרצפה וקצץ אותו בקיצוצין קיצוצין וקצת טיבל אותו במלח ופלפל
כך שלא ירגישו בכלום. ניסים שטעם מהשאוורמיאו נוסח תאילנדי
משופר התלהב חבל על זמן והתחיל לקפץ משמחה ולצעוק שסוף סוף הוא
מצא את מה שחיפש אחריו כל ימיו, הטעם האלוהי, המנה המושלמת
ששמה את המנה של עובד בכיס. כל כך היה לו טעים בחיך עד שהתחיל
להזיל ריר כמו כלב נגוע בכלבת.
משם כבר הכל ברור, השווארמיאו של אלי הפך למשהו פצצתי, אלי פתח
רשת מסעדות של שווארמיאו בכל הארץ ואפילו קנה לעצמו מלא
מכוניות ספורט מגניבות. לא משנה שלשווארמיאו שלו היה טעם חרא
כי הוא המשיך להגיש כבש ולא שווארמיאו אמיתי אורגינלי כמו
החתול התאילנדי המתובל בעמבה שהביא לו עובדו הנאמן שמזמן נזרק
לרחוב והפך למוכר סוכר ותירס חם.
אלי גם אף פעם לא ידע שזה משיח שהביא אותו לאן שהוא נמצא בו
היום, ולכן גם מעולם לא טרח לחפש אותו ולהודות לו על זה שרצח
בדם קר את החתול של סבתא שלו.