[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הטנקים הגרמניים התקדמו באיטיות, אך ללא מעצור, ברחובות הכפר.
התפוצצויות הפגזים תכפו, בתים עלו באש, ריח של עשן ושל שריפה
מילא את האוויר. רוח חזקה שבאה פיזרה את הערפל, וכאשר נמוג ראה
אוצ'רט טוראי ראשון היהודי הצעיר כוח טנקים של האויב המתקדם
לעמדתו ויורה מתותחים ומקלעים.

אוצ'רט בדק את הרימונים, סידר כמה מהם בצרור, הסתתר וחיכה לטנק
המוביל. הרחוב הצר מנע איגוף ותמרון, ואם ייפגע הטנק הראשון
ייאלץ הטור להיעצר. הנה ראש הטור כבר על ידו, מיכאיל זרק את
צרור הרימונים לעבר הטנק המתקדם. התפוצצות מחרישת אוזניים
הרעידה את הרחוב. הטנק נעצר על עומדו, אולם כמעט מיד שב
להתקדם, תוך כדי יריות על עמדתו של אוצ'רט.

כלום נכשל? מה יהיה על ראש הגשר שדם רב נשפך כדי לכבשו? אם
יצליח האויב לחסל את מטה-הגדוד ולהגיע לנהר - גורל חבריו
ייחרץ! אוצ'רט אסף את הרימונים שעוד נותרו והשליך עצמו יחד
איתם אל מתחת לשרשרות הטנק. עתה נפגע הטנק וחסם את הרחוב. שאר
הטנקים הגרמניים החלו לסגת לאט אחורה. הקרב הוכרע. ראש הגשר
נשאר בשליטת הרוסים.

לפי צו נשיאות הסובייט-העליון מיום 31 במאי 1945, הוענק לטוראי
ראשון אוצ'רט מיכאיל , לאחר המוות, התואר גיבור ברית המועצות
וזאת על מעשה הגבורה שביצע בעת הקרב על ראש-הגשר בחוף המערבי
של האודר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במקום לשלוח
לחמי

שלחתי בטעות
לחמותי



אחד בצרות


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/10/02 1:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משה וייס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה