זה היה בוקר רגיל אמרו שיהיה מזג האויר יפה ונעים....באמת
שקמתי ראיתי את השמיים הכחולים היה ממש נעים לקום, לכן קמתי
ישר למרפסת שם שתיתי את הקפה שלי שלא ממש הספקתי כי כמעט
אחרתי, ולכן אחרי שהתלבשתי יצאתי מהר וקניתי לי בדרך את הקפה
שלי מהחנות ליד ביתי חיכיתי לאוטובוס סעוד אני שותה את הקפה
שהיה טעים במיוחד היום!.
בכל היה פשוט נעים פגשתי את ידידתי באוטובוס גם היא עובדת איפה
שאני עובד באחת החברות שהיו בקומות העליונות של הבניין-כמוני!,
לא האמתי שאני עובד במרכז המסחרי הגדול הזה וואו עד היום אני
בכלל לא מבין למה לקחו אותי זה מש מוזר אני בקושי הבנתי משהו
אבל הייתי חייב עבודה, הייתי חייב לפרנס את משפחתי כי בישראל
יש הרבה הבטלה אז לא יכולתי ממש לצבור נסיון וכולם רוצים נסיון
לא?.
אחרי שיחות ארוכות עם ידידתי שאני אוהב כל כך ירדנו שנינו
באותה תחנה והלכנו לבניין שלנו כמובן כמו כל בוקר המעליות היו
די תפוסות ולא יכולנו לקחת מעלית מי שיעלה את כל הקומות
במדרגות פשוט משוגע!!!, חיכינו ואני כבר סיימתי את הקפה בדיוק
שזרקתי אותו הגיע המעלית ואני וידידתי האהובה כריסטי קראה לי
לבוא עלינו כמו תמיד ספרתי כבר את הדקות בשביל לצאת מפה...זה
יום עמוס היום עם כל המשלוחים והסידורים
אוףףףףף...דינג...המעלית הגיעה.
אמרתי שלום לכריסטי כי אני נמצא 7 קומות לפניה ואמרנו שעוד
נתראה בלאנ'ץ שלנו, המשכתי ללכת למשרד אמרתי שלום לכל האנשים
ונכנסתי למשרד שלי.
עשיתי את כל העבודה שלי כמו שהמנהלת אמרה ואני ממש מתעב אותה
היא קשוחה מאוד.....היא  גם מפחידה!.
השעה הייתה 8:30 איך שהזמן לא עובר לו.....טוב לא נהנים..
בעוד שסיפרנו בדיחות על הבוסית שלי....שמענו קול מוזר זה מתחיל
בשריקה נמוכה והתחזק במהירות..כולנו עמדנו וניסינו לראות מה זה
מרגע לרגע זה היה מחריש אוזניים פשוט כואב לא יכולתי לסבול את
זה מישהו שהסתכל בחלון צעק:"תתכופפו" כולנו התכופפנו חלק היו
מתחת לשולחן שלהם ואנחנו שלא ראינו מה הוא ראה לא הבנו מה קורה
הרגשתי שבית החזה שלי כואב הפעימות לב שלי היו כל כך חזקות שלא
הרגשתי שום דבר חוץ מהן והפחד שלי! ופתאום הרגשנו זעזוע כמו
רעידת אדמה ביחד ובום ענקי.....מה קורה מפגיזים אותנו או מה?
חוץ מבלובי אין טלויזיה וכן אנחנו לא יודעים כלום ולא ממש
רואים מה קורה......הבניין לא נפגע אבל מה זה היה הפיצוץ הזה
הרגשתי שזה היה הדבר הכי חזק ששמעתי בחיי.
הכל רעד ופתאום התחיל להיות חם חם מאוד.....חיכינו כה 10 דקות,
עד שנרגענו וניגשנו לחלון הרגשתי שהחלונות פשוט היו חמים
בטירוף זה כמו דלת של תנור בישול אפילו יותר גרוע אבל אף אחד
לא הבין מה קרה ושמענו במערכת הקריזה שנישאר בבנין ולא
נתפנה...כולם הבנו שמשהו לא פשוט קורה פה לאט לאט כל אחד נכנס
לפאניקה.
אני הרמתי את השפורפרת והתקשרתי ענתה לי דנית.
"זה רוני" אמרתי בקול נינוח למרות שבפנים ממש לא הרגשתי טוב,
"איפה אתה" היא אמר לי, שמעתי שהיא בוכה
"למה את בוכה אני פה בעבודה"
"אתה לא שמעת רוני?"
"את מה?"
התנתקה לי השיכה השעה הייתה 9:00 בדיוק...לא הבנתי מה קורה מה
היה למה היא בכתה?
עליתי למשרד של כריסטי פחדתי נורא היא הייתה בקומה 101
רק הגעתי ושמענו שוב את אותה שריקה הפעם היא ממש גדלה...
כאילו באה אלינו חיבקתי את כריסטי שבכתה ולא הבינה מה קורה
הסתכלנו דרך החלון משהו אפור וגדול בא לא היו עלי המשקפיים הם
היו ביד שמתי ואתם מיד,
"בחיי ישו, אני לא מאמינה" אמרה כריסטי
"גם אני, אלוהים" התחבקנו חזק יותר וצעקנו כולם להתכופף!!!!!
"מממממממהההההררר!!! עכשיו"
כולם הקשיבו ושמענו פיצוץ הרבה יותר חזק מלפני כן!
הרעידת אדמה שהייתה לנו לפני כן היתה הרבה יותר גרועה התיקרה
התחילה ממש להתפורר לא הבנו ממש איפה זה פגה ואם בבניין שלנו
בעצם לי זה היה מאוד ברור שזה בבניין שלנו וזאת לא טעות!.
"מישהו מנסה לעשות לנו משהו" אמרתי לכריסטי
"אני חייבת להתקשר לבעלי" היא אמרה במבט מבוהל.
אחרי שדיברה ואני הסתכלתי בחלון ראיתי להבות ענקיות אנשים
התחילו לנסות להימלט לא הבנו כלום ישר התקשרתי הביתה שוב:
"זה שוב אני התנתקו הקווים במשרד שלי מה קרה בדיוק?"
"רוני אהובי שני מטוסים התנגשו בתאומים"
"מה?"
"רוני כרגע פגעו בניין שלך באמצע וראיתי את זה מול עיני"
"כן באמת היה פיצוץ"
"רוני צא משם אני אוהבת אותך"
"גם אני ולא משנה מה ירה לי תמסרי שלילדים שאני אוהבת אותם
ואותך אני גם אוהב את יודעת את זה נכון."
"כן, אבל מותק עזוב הכל רוץ תמלט משם"
הטלפון נותק שוב, אני לא יודע מה לעשות חיבקתי את כריסטי
שהתחילה ממש לבכות פחדנו לקחתי איתי את כל המי שהיה בקומה שלנו
105 איש, והתחלנו לעלות לגג לנסות לעשות משהו...עלינו את ה9
קומות אך הדלתות של הגג היו סגורות!
אני לא מאמין בנו את הבניין הכי מתוכנן לשיטפון ראידת אדמה אבל
לשריפה לא!
ירדנו כמו מטורפים בדרך אספנו עוד אנשים בסופו של דבר היינו
200 בני אדם...חסרי אונים.
טוב אני לא אתחיל לרחם על עצמי:"בואו" צעקתי ולקחתי את היד של
כריסטי, התחלנו לרדת במדרגות שמענו צעקות של אנשים.
בדרך שירדנו במדרגות ראינו ושמענו אנשים הם התחילו לעלות זה
היה פשוט נורא הם עלו באש...הם צרחו למזלנו המערכת מטפים פעלה
לכן הצלחנו לכבות אותם....כאב להם אבל הם ידעו שזה לא הסוף לכן
המשיכו הלאה אמרו לנו שהמטוס פגע בקומות 94-98 בערך.
ירדנו מהר היה כל כך הרבה ען עד עכשיו עוד יכולנו לנשום אבל
עכשיו כבר בקושי ואנחנו 200 איש....
ניסינו למצוא אוויר יצאנו לחלון אך לא הצליח לנו התחנו לרמוס
אנשים בשביל אוויר!
והכל יצאה משליטה....לקחתי את כריסטי והתחלנו לרוץ ירדנו
במדרגות אבל לא יכול להיות אי אפשר לרדת יותר אין מדרגות.....
עלינו החזרה...ואז זה היה פשוט נורא אנשים ממשרדי ועוד
מיליונים פשוט התחילו לקפוץ היה גשם של אנשים שצלנו להם
מהקומות העליונות פחדתי לקחתי את טריסי ומצאתי לנו את החבל של
המעלית שהייתה ואיננה עוד התחלקנו בו למזלנו היו הרבה מעליות
בביניין שלנו ולכן לקחתי חבל של מעלית שהמטוס לא היה באזור כל
כך לכן הצלחנו לעבור את הקומות של התנגשות המטוב למזלנו...אך
עצנו רק בקומה 60שם התחלנו לרדת ברגל שוב ופתאום התחלנו להרגיש
את התקרה זזה ומתפוררת התחלנו לרדת בריצות מהירות היה זה סכנת
חיים אני לא הבנתי מה קורה אבל ממש הביניין התחיל לרעוד היה
רעש עצום ירדנו מרוב שירדנו כל כך מהר היינו כבר בקומה 35
כריסטי התחילה לבקות הרעד הלך וגבר היה זה מחזה מחיד מאין
כמוהו היה עוד פיצוץ שכזה מתוך הבניין ובעוד אנו מגיעים לקומה
10 הקירות התחילו לכרוס לקחתי את כריסטי בידיים שלי ופשוט
קפצתי במדרגות.


מה קורה? פקחתי עיניים מרוב שכאב לי הגוף לא ידעתי כבר מה כואב
לי לכן לא חשבתי על זה רציתי לראות עם כריסטי לידי או עלי מה
קרה לה? אני לא יכול לזוז מה קורה?
"help"
אמרתי בקול חלש אני פשוט לא שמעתי כלום אבל ניסיתי בכל זאת..
"help"
שקט....שמעתי מישהו אומר משהו כזה אני חושב ואחרי כמה דקות אבל
גדולה ירדה מליבי וראיתי אור...אנשי חילוץ לקחו אותי למזלי ולא
למזל כריסטי שראיתי את ידה אחר כך אבל אך ורק את ידה...אני
הייתי הניצול היחידי שהצליח לישרוד את נפילת התאומים.
11/9.

נ.ב אני עדיין בבית חולים.