פתחי דלת, אחות לבבי,
ותני לרוח, לי
לבוא ולשטוף בגלי
את אבק בדידותך
אל מאחורי השמש :
הסיטי שערייך ותני לסער, לי,
להרקיד את ענפייך
לאור ברקים מסתעפים כורידים בשמייך,
באמות ידייך:
הניפי אותן לצדדים
קבלי את הלילה, אותי,
בידיים פרושות לחבק
הראי לי את החדרים שלך, הנסתרים,
הרשי לנפץ את התריסים המוגפים -
להביא אור אל מחשכייך
להתבשם עד שכרות
בריח פריחתך החמה, הסודית,
הידועה רק לי,
השייכת לי מהיווסד סדרי עולם
זו שאני מייחל לה:
פערי פיך, אישה-פיה
ושתי את הגשם,
אכלי את קרני החמה
שאפי לתוכך את תכול השמיים
שכך את יודעת,
שכך את יכולה,
שלכך את ראויה.