כרמית כץ / לילה |
כמעין מוניטור הקוצב את פעימות הלב
של הישוב הישן.
אוחזת בטפריה ענף
ישובה בין חשכת בדיו של עץ,
שולחת אות סונר אל תוך
אוקיינוס הזמן שבין חוף חצות לחוף השחר.
אישוניה השחורים מלקים את זוהב עיניה
מלקטים פיסות של אור מתוך האפלה,
בחשיפה ארוכה אחת
לילה הופך לשחר
על תשליל מבטה.
הירח מזהיר את נוצותיה
והיא בבדידותה
שורקת לחש קסם
ועל הכל נופלת תרדמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|