[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"זה הכל בראש"

פרק ראשון - מתכוננים ללימודים

רחוב בית המלכים מלא בחנויות, אנשים באים כל יום לקנות בגדים,
אוכל וכל מיני שטויות, כך שהרחוב עמוס כל יום.
למעשה, קורה לפעמים שזקנה מסוימת, שלא אנקוב בשמה כרגע,
לא מסוגלת לסבול את הרעש ברחוב,
ולכן מתחילה לשפוך סירים מלאים במים על ראשם של העוברים
והשבים.
השבוע, הזקנה חשבה, זה כבר מוגזם.
אנשים נדחפו לחנויות בלי שום התחשבות, רמסו אחד את השני וקיללו
במטרה לקנות ציוד למחרת, היום השנוא ביותר על המורים והילדים -
למחרת ספטמבר 1,היום הראשון ללימודים.

לא כולם שנאו את בית הספר למעשה, חלק פשוט נהנו לבוא לישון
וללכת הביתה "זה חוסך זמן" הם טענו, נתן סימונסקי דווקא הסתדר
טוב עם כל המערכת,למעשה... הוא בחיים לא קיבל ציון נמוך מ 90,
טוב... חוץ מבהתעמלות,הוא אף פעם לא היה טוב בספורט, מה
לעשות.. זה לא היה הקטע שלו.
מסיבה זו השכנים לא הבינו למה נתן נראה מאוד מעוצבן באותו יום,
כאשר הוא חזר הביתה וטרק את הדלת מאחוריו, בעוד אימו בקושי
נכנסה לבית.

נתן : אמא ! תשמעי, אני כבר בן 15 וקצת... אני חושב שאני יכול
לקנות לעצמי תיק וציוד לביה"ס לבד, את לא צריכה לבוא אותי!
אמא של נתן : לא ! עד עכשיו, לא החמצתי הזדמנות אחד לקנות לך
ציוד לביה"ס.
נתן קפץ בעצבנות במקום ופנה לאמו בזעם.
נתן : בדיוק ! לכן האנשים בשכבה לא "החמיצו" הזדמנות אחת לרדת
עלי
בתחילת השנה.
אמא של נתן : מה .? איך זה קשור ?
נתן : אוח ! את תמיד קונה לי תיק של דיסני וציוד לבית ספר
מהחברה הבין לאומית "לפלף ובניו"!
אמא של נתן התיישרה במקום והביטה בו במבט מלא תבונה
"אתה יודע מה?" היא אמרה ברצינות "הנקודה נלקחה בחשבון !
השנה... בלי דיסני, השנה אני קונה משהו מדליק !"
נתן גיחח בלעג " כן.. "מדליק", מדליק נורה לכל בת שתתקרב
אלי..."
אמא של נתן : אז נתנ'וש, אתה בא איתי ?
נתן: כן... בטח! אני ממש רוצה להיות מושפל בפני כל האנשים
ברחוב
כשיראו אותך מנשקת אותי כאילו את איזה רובוט שמתוכנת לעשות את
זה.. .
אמא של נתן : נהדר ! בוא נלך...
נתן הביט אל אימו במבט מזועזע "אמא ! שמעת על המושג "ציניות"
?"
אמא של נתן : כן.. פעם כשביקרנו בעולם ה"קולים" סיפרו לנו,
ההורים הדינוזאורים על המושג הזה.
נתן ידע שאמו מתלוצצת אך בחר להמשיך במשחק שלה...
נתן : אה, כן? סיפרו לכם שאתם גירשתם אותי מהעולם הזה,
עם כל הבושות שאתם עושים ?!
אמא של נתן : טוב. בסדר. אתה תשאר לך עם הדכאונות שלך,
אני הולכת לקנות לך ציוד לבית ספר !
נתן : בסדר אמא... אבל אם משהו ישבר או יתקלקל במיקריות בדרך,

לא שאני רומז משהו..
THERE'S 50 BUCKS IN IT FOR YA'!
אמא של נתן : נחשוב עליך ! טוב.. להתראות נתנ'וש חמודוש מתוקוש
בונבונוש ! ... מתוק שלי !

נתן נתן לאימו חיוך חמוץ וגיחוח מאולץ וזירז אותה לעבר דלת
היציאה מהבית,
היא יצאה מן הדירה
ונתן טרק את הדלת מאחורייה. " נתנ'וש מתוקוש, אוי באמת !
מאיפה היא הפליצה את הכינויים האלה ?! אם מישהו היה שומע את
השטויות האלו , אני מקבל על המקום את מדליית "היורם המושלם"
לכל החיים.
אם לא זכיתי כבר בגללה... " נתן קפץ על מיטתו והחל לבהות
בתקרה, עמוק במחשבותיו.


באותו זמן, בדירה ממול, נערה בשם מאיה וחברה שלה בשם שרון
התכוננו לצאת גם הן לקניות לפני בית ספר,
אפשר להבין ברגע כי הן היו במצב רוח הרבה יותר טוב משל נתן,
השכן השקט של מאיה.
מאיה גם היא בחורה שקטה, קשה לנחש את זה, מפני שחברתה שרון
חייבת תמיד להיות האדם הכי בולט בחדר,
לצערה של שרון אנשים נוטים להמשך למאיה ולרצות להיות בחברתה,
גיא תורג'מן, החבר לשעבר של מאיה, הסביר לשרון מה הסיבה לכך..

"זה החיוך שלה, את מבינה ? כשהעיניים הכחולות היפות שלה נעוצות
בך...
אתה מרגיש כאילו אתה רוצה לעוף או משהו..".
שרון שנאה לשמוע את זה, היא תמיד הביטה בגיא במין הערצה
ותאווה...
ספורטאי מצטיין, חתיך.. "בדיוק בשבילי " היא אמרה לעצמה,
ותדמיינו לעצמכם את התדהמה שלה כשיום אחד גיא ניגש למאיה
והזמין אותה לצאת איתו.
שרון קינאה במאיה בטירוף, אך אף פעם לא הראתה את זה.

היום, לעומת זאת, לא גיא ולא העיניים הכחולות של מאיה הטרידו
את שרון, מפני שהיא ומאיה עמדו
לצאת ולקנות ציוד לבית ספר ואחר כך ...

שרון : שיט ! שכחתי ת'ארנק בבית, מאיה תקפיצי אותי שנייה הביתה
ואז ניסע לחנות...
נקנה קצת ציוד לבית ספר ואז אני אראה לך ת'נעליים שסיפרתי
לך..
את תמותי על זה !
מאיה : כן.. נעליים.. נחמד...
שרון שמה לב מיד שמאיה קצת מרחפת, אבל היא לא ידעה שמאיה הייתה
מוטרדת מהמחשבה שהיא תראה את גיא למחרת, מאיה לא ראתה את גיא
מאז שהיא נפרדה ממנו ביום האחרון של הלימודים בשנה שעברה
( מרושע, נכון.. אבל היא כבר לא יכלה לדחות את זה ), מאיה חששה
בכנות
שגיא יהיה הרוס כשהוא יראה אותה, לא היה לה מושג
שלגיא היו לפחות עוד שתי חברות בזמן שהוא יצא איתה..
שרון : מה הבעייה שלך ?!
מאיה : מצטערת, סתם חשבתי על משהו, טוב נו... בואי נצא לפני
שרוני יראה אותנו..
שרון : חחח.. מה ? מה הבעייה שאח שלך יראה אותך ?
מאיה : את לא מכירה את הילד הזה, הוא מטרד לאנושות, אני לא
מאמינה שאנחנו
בכלל קרובי משפחה, את יודעת מה הוא עשה אתמול ? את לא תאמיני
לזה !
שרון : מה הפעם ?
מאיה : ה... !! הזה לקח איזה עשרה דיסקים שלי וצבע אותם עם
האודם שלי
"רציתי לראות אדום זוהר" יו איזה קרצייה הוא !  
שרון : אל תדאגי, נתפוס אותו איך שהוא, נהרוס לו ת'דברים שלו.
אני, כחברה טובה שלך, נותנת לך ת'מילה שלי... .
מאיה : טוב, יאללה... לבית שלך ומשם לחנות..

השתיים מגיעות לבית של שרון, לוקחות את הכסף,
ונוסעות לחנות ציוד משרדי הכי גדולה באזור "בוסטר ציוד משרדי"


אמא של נתן נכנסת לחנות, ובעוד היא מפלסת את דרכה דרך ים של
בנות שמדפדפות ביומני שנה של להקת בנים חדשה, שרון ומאיה
נכנסות לחנות שמעבר לכביש,
אמא של נתן ניגשת למוכר ושואלת :

אמא של נתן : שלום !
מוכר : שלום ... !
המוכר מזהה את אמא של נתן משום מה.
אמא של נתן : יש לכם תיקים "מדליקים" ? הבן שלי נתן רוצה תיק
"מדליק" ללימודים.
מוכר : ארר.. נתן, אה.. בנך איתי בכיתה, למעשה...
אמא של נתן : כן ?! מה השם שלך, אהה חמוד ?
מוכר : יוני...
אמא של נתן : ג'וני ! איזה שם יפה ( יוני לא טרח לתקן אותה ),
תצפה מאוד לראות את נתן, הוא גדל כל כך, עכשיו הוא גדול ויפה.
יוני מסמיק, נתן חבר טוב שלו והוא לא יכול שלא לרחם על נתן.
מסכן, אמא שלו עושה לו כאלה בושות...
יוני : "אני כבר מחכה, גב' סימונסקי!"
יוני חייך, הוא כבר תיכנן להתעלל בנתן, חיקויים כבר צצו בראש.
"כדאי לך ללכת ל -"הלמר" ממול, נראה לי שתמצאי שם תיקים יותר
יפים !".
אמא של נתן הודתה לו והלכה לחנות ממול, היא עצרה מול חלון
הראווה
והביטה במבט מלא חיבה לעבר תיק מכוער עם פרצוף של גופי בולט
ממנו.
אמא של נתן : אפילו שזה של דיסני.... הוא.. הוא בטוח ימות על
התיק הזה,
אני חייבת לקנות לו ת'תיק!
אמא של נתן נכנסת לחנות ורואה את מאיה ושרון עומדות
ומביטות בתיקי ג'אנספורט חדשים.
מאיה : שלום ..
מאיה חייכה חיוך חמוץ במקצת..
מאיה ידעה שגב' סימונסקי אוהבת לדבר שעות על גבי שעות עם כל מי
שהיא מכירה ומאיה כרגע לא הייתה במצב רוח של שיחה ארוכה
ומשעממת.
אמא של נתן : מאי'וש ! תראי את התיק החדש של נתנ'צוק, נכון
מדליק ? תיק כזה חמוד.
היא מחצה את קצה האף של גופי,
שציפצף צפצוף חלש ומעורר רחמים, מאיה הביטה בתיק
ועשתה כל שביכולתה לעצור את הצחוק שנלחם לפרוץ מגרונה.
שרון גלגלה את עינייה בעוד אמא של נתן הלכה לשלם בקופה.
"לעזאזל " שרון גיחכה " לא פלא שיצא כזה יורם ".

מאיה שתקה.

שעתיים אחרי זה, מאיה ושרון הגיעו לדירה של מאיה, ברגע שנכנסו
בדלת מחזה זוועתי נגלה מול עיניהן.
הדירה נראה כאילו עדר פילים בלגניסט במיוחד החליט לעשות בה
מסיבה, למרבה הפלא הדירה הייתה מבולגנת
לפי רמות : המטבח רבע הרוס, בסלון שלושה רבעים הרוס, משום מה
החדר של רוני ( אחיה הצעיר של מאיה ) מסודר,
אך משום מה עקבות הבוץ וערמות הבלאגן מובילות לחדרה של
מאיה...

מאיה: ה...ה...מטורף הזה ... הוא...ש...שבר כל דבר בחדר שלי..
שרון: מהר ! הערכת נזק !
מאיה: דיסקים... 90 אחוז, אוסף טרולים 70 אחוז...
שרון: עדיין עם הטרולים?!
מאיה מרכינה את ראשה וממשיכה "יומן... במקום.. מכתבים..." מאיה
קופאת במקומה.
שרון: מה קרה? מה הוא לקח?
מאיה מסתובבת אליה, מבט קר ורצחני בפניה. בלי להזיז את
אישונייה או את פניה בכלל,
מאיה מוסרת לשרון מעטפה קרועה עם האותיות "באה
ה מא."
מבצבצות בין הקרעים.
שרון: המכתב מגיא?
מאיה מהנהנת בצורה קרה וכמו רובוט עושה סיבוב 180 מעלות על
המקום עם מחשבה אחת בראש...
מאיה: DESTROY BROTHER.
מאיה רצה לחדר של רוני (בצורה שקצת מפחידה את שרון) מעיפה את
השמיכות בטירוף... כמו כלב צייד היא מזנקת מחלק
אחד לשני של הדירה בחיפוש אחר הפושע, רוני נכנס לדירה ומתחיל
לקלוט שהוא בצרות, שרון צורחת לו לברוח ובאותו רגע
מאיה יוצאת מן המטבח ומזנקת לעברו, רוני מתחמק ובורח לחדר
המדרגות, מאיה בעקבותיו ושרון מנסה לעמוד בקצב
שלה "הוא רק ילד קטן" היא צורחת לה "אל תהרגי אותו" אבל מאיה
כבר לא שומעת אותה, הזעם כבר השתלט עליה והיא
מנסה להגיע לפושע הנמלט, רוני מבין שהוא צריך לצאת מהבניין
בשביל להתחמק ממנה, הוא יוצא החוצה ומתחבא מאחורי
קיר בסמטה קרובה, מאיה יוצאת החוצה ורצה לכיוון השני, רוני
המפוחד לחלוטין רץ לתוך הבניין עוד פעם, מאיה מרחוק רואה אותו
ורצה לעברו, הוא נותן ספיד במדרגות ורץ לדירה הקרובה ביותר
ומתחיל לדפוק בדלת.
רוני: נתן !!!! פתח מהר !
למראה רוני נתן משלב את ידיו עם מבט מזלזל על פניו (נתן כבר
הכיר את האופי ההרסני של רוני).
נתן:מה אתה רוצה?
רוני:היא עומדת לרצוח אותי ! להרוג אותי !
מאיה רצה במדרגות, רוני נלחץ מאוד..
נתן:מי? מי עומדת לרצוח אותך הפעם?
"היא" רוני מצביע על אחותו אכולת הטירוף ונכנס לתוך הדירה
בזריזות הוא טורק את הדלת מאחוריו ונשכב
על ספה בסלון.
נתן:יופי. תנגב את כל הזיעה שלך על הספה... ממש נהדר. עכשיו
תגיד לי.. מה קרה?
רוני: אוף.. המטומטמת הזאת... היא רצתה להרוג אותי בגלל
ששיחקתי בטרולים שלה.. מאיה הדפוקה הזאת..
רוני המשיך להתלונן אך מחשבותיו של נתן נדדו לכיוונים אחרים
לגמרי... ברגע ששמע את שמה ישר מחשבותיו
טיילו לאותו מקום בלב... המקום שבו אהב את מאיה מאז כיתה ב'
כשראה אותו מציירת בגינה... זה הקסים אותו,
מאז, בשיחות המעטות שהיו לו איתה, הוא גילה שמאיה בן אדם
מקסים.. אבל לצערו... לא נראה לו שיש לו סיכוי איתה...
"מאיה... יוו.... איך הייתי רוצה..." בום! הדלת נטרקה וקטעה את
גל המחשבות והתשוקות שהציף את נתן, רוני הלך,
אבל לא לפני ש...
נתן: רוני ! חתיכת חרא ! מה עשית לבית שלי?!
נתן פורץ מהדירה, ברקים בעיניו, הוא מרגיש את אותו כעס רצחני
בוקע גם מתוכו. מאיה פותחת את הדלת וצורחת "רוני!!",
באותו רגע, עיניהם בוערות, הבינו השניים שיש להם אויב משותף,
הם חייכו בעצבנות ונכנסו חזרה לדירה.

מאיה מתיישבת בעצבנות על הספה בדירתה בעוד שרון מהססת האם
להתקרב אליה או לא... מאיה מביטה
אליה וחיוך לא ברור מופיע על פניה "לא תאמיני מה קרה... חח...
אחי עיצבן כנראה גם את נתן... הוא יצא החוצה,
הייתי בטוחה שזה רוני... והסתכלנו כזה אחד על השני, באותו מצב,
מרוגזים.. ואז... התפשרנו וחייכנו אחד אל השנייה..".
שרון מביטה במאיה במבט החצוי בין זלזול לתמיהה...
שרון: למה ? למה את תקועה דווקא על השמוק הזה? הוא בכלל לא
לרמה שלך... ואת יודעת מי כן.
מאיה: קודם כל, תרגיעי ! ותפסיקי לקרוא לו שמוק ! אני קראתי
לרמי הופמן שמוק?
שרון, מזועזעת מהזכרת השם, ממלמלת "א-את יודעת שרמי היה..."
מאיה: טעות ! כן.. אני יודעת. אבל אני לא עיצבנתי אותך ככה !
אני מתחילה להתחרט שבכלל סיפרתי לך...
וחוצמזה.. אנחנו שכנים, באותו גיל ובאותה כיתה... זה פשוט כל
כך מתאים.
שרון: תראי מאיה... הבן אדם לא נראה בוגר מספיק שיכלית בשביל
לקלוט את המושג קשר...
מאיה מצביעה לכיוון הדלת, שרון מושכת בכתפיה מגלגלת עינייה
כלפי מאיה והולכת...

בינתיים, יוני בא לדירה של נתן, השניים מדברים על נושא
דומה...
נתן: מניין לך שהיא לא מרגישה אותו דבר כלפיי ?
יוני : נתן, אני מכיר בנות כאלה.. הן מרגישות שהן רמה אחת מעל
כולם...
נתן: ומאיפה בדיוק אתה מכיר "בנות כאלה"?
יוני: אחותי, שרון, היא החברה הכי טובה של מאיה. אני רואה איך
שהיא מדברת, הן מרגישות שהן מושלמות
ולעומתן אנחנו ... "פשוטי העם"...
נתן: חחח.. פשוטי העם?
יוני : כן ! פשוטי העם.. והן המלכות, לנו אין שום זכות או
אמצעים להתקרב אליהן..
נתן : אבל היא אחותך ! אתר גר איתה... אתה מרגיש שאחותך היא
מעלייך?
יוני : לא, אבל היא בטוחה שזה ככה... היא שתלטנית גם בבית. אל
תשאל. זוועה איתה.
נתן: טוב... אם אתה אומר. אז בוא נחזור לפשוטי העם והמלכות...
אין דרך להיכנס ל... ארמון?!
יוני : יש דרך, אך רק במקריות..
נתן : מקריות ?!
יוני : כן... אתה מתנגש בה, מפיל לה את החפצים או משהו, אתם
מחייכים אחד לשנייה... ומי יודע לאן זה יוביל..
מבט זדוני משתלט על פניו של נתן "אממ.. נשמע... מעניין"
יוני : חח.. תעצור את המזימות שנייה, צ'יקו ! הבעייה היא..
"צ'יקו?!" נתן שאל בעוד שהוא התאפק שלא לצחוק. "סתם אמרתי שם"
ענה יוני "אז תקרא לי נתן.. אם אתה צריך שם, בסדר?"
יוני : בכל מקרה... מקריות יכולה להתפרש אחרת ..
נתן הביט בו בתמיהה "תמשיך".
יוני : יכולים לפרש את זה כמעשה בכוונה תחילה... וזה רע
מאוד...
נתן : זה רע אם הן מגלות את זה, ואם לא זה "תאונה" או
"מקריות".
יוני : טוב נתן... בכל מקרה ... תנסה לגרום לכך שאתה תיהיה
בראש שלה כמה שיותר...
נתן : טוב.. אנסה את זה. אז יוני, אתה באמת חושב שיש לי סיכוי
איתה?
יוני חייך וענה "לא. עכשיו בוא נתכונן, מחר בית ספר...".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה הו למה, במה
יקרה,
חסומות בשבילי
כרגע,
אפשרויות
העריכה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/10/02 1:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מר בוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה