הרבה פעמים נאבקתי בו. בד"כ הפסדתי. התוצאה ממילא הייתה אותו
דבר, לרעתי.
מי הוא היה עכשיו לולא אני? בלעדי הוא היה סתם, יחסי הכוחות
בינינו היו לטובתי ובכל זאת יצאתי מופסד, לך תבין.
הפתעתי אותו פעם מאחורי הגב וחנקתי אותו, בכל הכוח אבל כשהוא
התחיל לפרפר והתעלף מחוסר החמצן ריחמתי עליו, או שסתם כאב לי
מכל זה.
בסוף בערב אני הרגשתי חרא עם עצמי והוא התהלך בחדר וסיפר לכולם
איך הוא קיבל את הסימנים הכחולים על הצוואר, ממאבק עם 3
שודדים, חמושים. כן, הוא לא סיפר שחנקתי אותו הוא לעולם לא היה
מנסה משהו כזה, לא שפחד, למרות התלות שלו בי. הוא פשוט לא אהב
לפגוע בי ישירות, לא היה בזה אתגר.
פעם שאלתי אותו מה בעצם הוא רוצה ממני אבל הוא לא ענה לי בכלל.
אחרי שעה צעק אליי מהשירותים "אתה ואני מאד דומים את יודע? כמו
שני צידי מטבע, כמו סופרמן והרשע, כמו חמצן וואקום". "אבל אלו
הם הפכים" צעקתי חזרה בעודי הולך מהר לכיוון השירותים, נאחז
בחוט השיחה. כשהתקרבתי הוא ענה "לא נכון, צידי המטבע שייכים
לאותו מטבע" ואז הוריד את המים.
הרעש היה ארוך.
"הנה למשל" הוסיף כשהרעש פסק "אני השתנתי והורדתי מיכל מלא,
אתה היית מתאפק ללכת "בגדול" בשביל שתוכל להוריד רק חצי מיכל"
גיחכתי ואמרתי "בינתיים סוגרים את המים....."
אף פעם לא אהבתי את הצד השני של המטבע שלי , את אני-האגואיסט