אלה החיים.
להיות בן עשרים וחמש,
לחיות בתל-אביב
בדירת חדר וחצי עם שותף,
בלי דאגה על הראש;
והשיערות מסודרות בקפידה לאחור
עם ג'ל.
אלה החיים.
להיות רב-שגל מתלמד
במועדוני העיר ההומים,
לצוד אחרי כוסיות מחורמנות
בנות שמונה עשרה,
שרק מחפשות איבר נחמד
להעביר איתו את השבת.
אלה החיים.
לנסוע במכונית דיזל עם הילוכים
וגג נפתח,
לשמוע טראנסים וטרקים מגניבים
בדציבלים שקורעים את עור התוף,
ולעצור, ככה בסטייל,
לטרמפיסטיות
בשולי הדרך
ולחזור הביתה מיציאות יום שישי
בשש בבוקר
(עם הנגאובר עצבני),
להכין איזו מנה להסנפה
ובכלל;
לפתוח כל יום עם שש טקילות,
ולחיות בג'ננה
כל הזמן.
כן.
אין ספק!
אלה אכן "החיים"...
אבל לא שלי. |
