פרידה פרנקל / צל לבן |
תקווה הנמחקת בצל הזעקה
הקירות האדומים שקוראים לי אליהם
מחקים את צחוקם של שדי האל
אבא יושב בפינה ובוכה
נאבק בחוזקה נגד הצל
אמא מחייכת ומכינה ארוחה
אנחנו אוכלים לחם והיא מחכה.
הלילה יורד
מוריד חשכה על הזמן
הבוקר לא רוצה לעלות
להאיר על כל הגופות הזרוקות
ואני בפינה עם אבא נאבקת
בוכה בלב על אומה מושחתת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|