בילדות נפגשנו כמה פעמים
שבקרתה אתה אצל הדודים.
אני הייתי השכנה ממול  
ואתה הייתה  הבן דוד קסום.

שיחקנו בלובי שבבניין
הפרענו לשכן שגר בעליית הגג
התחבאנו מתחת למכוניות כל הזמן
והתחרנו בטניס על הגביע הנכסף.

השנים שעברו אספו עוד חוויות
אבל את שלך אתה לא  תזכור
יושב לך אתה בכיסא הנע
ובעיני מתבונן וקצת מזהה
ובגופי כאב ורעד חולף

אתה לא זוכר את כל מה שעברנו
אתה לא זוכר עד כמה צחקנו
אתה לא מזהה אותי בכלל
כי אתה כבר נמחקת מזמן.
ואצלי המבט חתום לעד

אותי דממה הרעש הרגה מזמן
ואותך התאונה לא תחזיר לעולם.