הי סיפור קצר תרגע! ושיר מספר 2113 תפסיק לדחוף! ואתה שם באמצע
תתאפס על עצמך, נו אז מה עם רימר כתב אותך הא?! עוד מעט יבוא
העורך ויחלץ אותי מכאן הישר אל אוויר הבמה.אני יודעת שזה יקרה
אני מרגישה את זה, הפעם הוא לא יתקע אותי כאן חודשים, הפעם הוא
ישחק אותה המאניאאאק. בלי חברים בלי פרוטקציות בלי עמה...לא
צריכה טובות מאף אחד.

ככה זה שאת יצירה בבסיס נתונים, לפעמים יש לך מזל ואתה שוכבת
בדיוק מתחת לדגדגן העצבני של קרין ארד ולפעמים את סתם תקועה
בין שתי יצירות מוסיקה שמנפחות לך ת'ראש. אבל אותי זה כבר לא
מעניין כי אני יצירה עם קלאסה ואני לא ממתינה לאף אתגר קרת
שיפרוץ לבמה לפני. מה זה פה אפליה?

פה, פה זה ישראל פה, זה לא שרת בריטי, זה שרת ישראלי. אז למה
מה קרה שאעמוד בתור? אני שותה תה עם עוגיה בחמש? לא! אז למה
תור למה? הקיו הזה מזיז לי את קצה המילה.

גם כן יפי נפש "רק שתדעו עוד בלה בלה בלה יצירות מחכות לאישור"
עלק סלקציה. עלי זה לא יעבוד הפעם..
תראו ת'סלוגן הזה איך הוא נדחף לו החוצה, קליל קליל אבל דפק
ת'תרגיל. אני הבאה בתור אני יודעת. נשבר לי הז' אני רוצה בחוץ
עכשיו!!! עכשיו יו מאדר פאקרס.