אני מדמיין אותה מתפשטת מהר וללא טרחה. היא צריכה להגיע מחר
לצבא אבל הלילה היא תלתה את המדים על המסמר בקיר והיא רוצה
לזיין אותי. היא עומדת עירומה מולי כשיידיה על חמוקיה הרחבים
וגופה בצבע הדבש באור הצהוב של מנורת השולחן דרך עשן הסיגריות.
אני עצמי יושב על המיטה, לבוש עוד במעיל ובכובע מביט בתדהמה
בילדה היפהפיה הזו שעומדת מולי. היא עולה על המיטה ויורדת על
ברכיה מעלי, מתירה את עניבתי ופותחת את כפתורי חולצתי. אני
מוריד את המעיל. את זה אני יכול לעשות מבלי להתיימר לדעת מה
כוונתה. היצור המדהים רוכן מעלי ערום ועריה כשחיוך טוב על
שפתיו. אני לא מוריד את עיני משלה כשהיא פושטת את כל מלבושי
אחד אחרי אחד עד שנשארתי יושב בתחתוני על המיטה. היא עצרה,
מביטה עמוק ועמוק יותר לתוכי כאם שואלת למה אני עדיין בספק.
אבל זה רק נדמה לי. אני לא יכול להרשות לעצמי לקפוץ למסקנות.
כנראה שהחיוך על שפתיה מסוגל להמתח עוד והיא מושכת את כתפיה
בהצהרה של חוסר איכפתיות. אני יכול רק לנחש מה עובר לה בראש.
היא לוקחת צעד קל מהמיטה ויורדת על ברכיה מולי. על הרצפה הקרה.
רק מבטה על איבר מיני העייף מתערב עם ליבי ומפסיק את נשימתי.
אני מניח שפי נפתח כשלא שמתי לב. לה לא לקח כל כך הרבה זמן
להתענג על הרגע והמשיכה לנשק את בטני ללא כל התחשבות בכמה אני
מוכן לסבול. כבר שם יכלתי להרגיש את חום הבל פיה כאם נשפה אותו
לתוכי וליקקה את עצמותי. לבסוף היא עשתה זאת, היצור השמימי.
אני לא הייתי שם. צפיתי מהצד. היא הורידה את תחתוני ועטפה את
כיפתי בשפתיה שאותן לא הרגשתי כלל. נשימתי נעתקה בקרבי ועיני
רצו להעצם כשלעצמם ברגע שהבנתי בתוך פה של מי אני נמצא. מכאן
והילך היצור השמימי היה כמכונה תעשייתית אשר שימנה את איבר
מיני ושאבה כבוכנה עד שהרגשתי את סוף לועה נחבט כנגד האיבר
המלוכלך והביולוגי שלי. כזו פיסת טכנולוגיה אדירה, עוצמתית
ומתוחכמת, מלקקת ובולעת את איברי כפי שאני הייתי מוכרח לעשות
אילו הייתי במקומה. את ידיה היא כרכה מסביב לאגני, מרימה את
רגלי לאויר מכריחה אותי להתרווח במקום בו הרגשתי כחוטא כנגד זו
שבה אני לא יכול לפגוע.
היא הפסיקה לבלוע את איברי שוב ושוב. הפסיקה בתחתית. בבסיס.
לאחר שהכניסה אותו אט אט למעמקי גרונה מחזיקה את נשימתה וקברה
את עצמה בערוותי. כמעט צחקתי כילדה כשהרגשתי את ריסיה מדגדגים
את עורי. אז שלפה את האיבר מגרונה במהירות. שובלי רוק נמתחים
בין פניה היפות לאיבר האדום הפועם והמכוער. היא אספה את שיערה
הרטוב מאחוריה וביקשה ממני להחזיק מעמד. אני אוכל לגמור עליה
מאוחר יותר. זה עוד לא נגמר היא אמרה. מבלי להתייחס אלי או
לחוסר תגובתי היא שוב התיישבה מעלי ודחפה אותי כך שאשכב על
המיטה. היא הכניסה אותי לתוכה. כולי נכנסתי לרחם חם ורטוב.
מקום שכמוהו לא ראיתי או הרגשתי מעודי. כשאני חושב על היום
ההוא אני רוצה לתפוס את שדיה ולענג אותה בזמן שהיא מזיינת את
עצמה על איברי, עולה ויורדת כאם חייה תלויים בזה. אבל היא עשתה
זאת בעצמה ולא נדרשה עזרה מצידי. אני רק צריך לשכב שם ולהתענג
על הבטן הקמורה, על השד המוצק הקופץ בקצב תנועותיה המגונות
באופן כה מגוכח. שדה השני נמחץ בידה. מזוית הראיה שלי ראיתי את
גרונה נמתח ופיה נפער כלפי התקרה. שמיים כחולים של בוקר חורפי
וגרפיטי אפור משווים לה רקע מטאפורי. כל רגש פיסי נמחק מעצבי,
זו כבר לא הייתה פונקציה שביכולתם לבצע. בעוד אני צופה בה,
שבוי ביופי האומנותי שבתמונתה הבזויה ביותר, היא מרימה את ידיה
לשיערה ומרגיעה את מכות הרחם הרך בסיבובי אגנה על איברי. גבה
התעקל לקשת ששום נחש לא יוכל לחקות ועור ירכיה לצידי  נמתח.
היא אומרת לי שהיא יודעת על מה אני חושב. שהיא לא מבינה אבל
היא תבצע. במילים אלו נשלפתי מתוכה וצפיתי בה לובשת את חולצת
המדים התלויה על הקיר. חיילת שטופת זימה אשר חולצתה פתוחה
ומבושיה פרוצים. שדיה מזדקרים לצד הכפתורים וכל החורים בהם הם
אמורים להשתחל. היא אומרת שאם אני מתכוון להיות מלוכלך איתה עד
כדי להלביש אותה במדים בזמן שאנו מזדיינים אז לפחות שאני אעשה
זאת כפי שצריך. זה ידרוש ממני לנקוט ביוזמה כלשהי אני בטוח.
החיילת הפרוצה ירדה על ברכיה ושמה את ידיה על אדן החלון. גבה
נמתח באותו קימור שאין לחכות ואחוריה הובלטו רק על מנת שאני לא
אצטרך להזכר כיצד נעשה הדבר. כשראתה שאני מהסס שלחה את ידה
האחת למטה בין רגליה והחדירה לעצמה את אצבעותיה. מזיינת את
עצמה באכזריות באותו רחם חם ואוהב שאני מצאתי בו מקלט. נענתי
לבקשתה רק כדי לא להמרות את פיו של יצור כה עילאי. התמקמתי
בשקט מאחורי והנחתי לידה להנחות את ידי לעברה עד ששוב הייתי
באותו מקום. אך אין אני יכול לומר דבר לזכותי. סתם ישבתי על
ברכי בזמן שהיא נעה מטה כמה שגבה איפשר לה כשידיה מחזיקות חזק
באדן החלון. אז עלתה מעלה שוב וחזרה וירדה. כשאני נזכר ביום
ההוא אני שמח שהיא לא שמה לב אם נהנתי או לא. אני שמח שהיא
עשתה בי כפי שרצתה. אלוהים אדירים. עמדתי וצפיתי בשרירי גבה
הדק נמתחים ואת פרופיל פניה מתעוות כשהגיעה לשיא. שמעתי אותה
פולטת את צווחותיהם של מלאכים כשהם נאנסים, כשהיא מיצתה את
הנאתה ממני.
היא אמרה לי לא לדאוג. היא לא תשאיר אותי ללא תגמול על הטובה
שעשיתי לה. אולי פיספסתי את הנימה הצינית בטון דיבורה. אולי
פיספסתי את הפרצוץ הזועף, אבל הייתי מבולבל לחלוטין. היא לא
פיספסה דבר בי אמרה שהיא רוצה לא רק את הפרי אלא גם את הנקטר.
את הנקטר האלוהי. תירוץ משובח ואדיב מצידה. היא הסתובבה
והחליקה מתחתי, מושכת אותי באיברי לעבר פניה. כשהיא רצתה, לא
לפני שמשחה את איברי ברוק ולא אחרי שהכניסה אותו לפיה על מנת
לבלוע הכל, אני נתקפתי עוויתויות וצורות רבות של עונג וכאב
תפסו את שרירי עד שאולצתי לשפוך הכל לתוך פיה. הרגשתי את לועה
בולע את הזרע על כיפתי. היא דחפה אותי ממנה בצחוק קל.
"אלוהים. אתה באמת חדש בכל העסק הזה הא?" אמרה כשנגבה את טיפות
הזרה מחיוכה הילדותי. "אבל למה עם המדים. חם לי נורא." האדם
הנוסף בחדר מחא כפיים בעצלתיים וניגש לאסוף את הציוד שלו. "הנה
מה שהבטחתי לך." אמר ונתן לה דבר מה. אלי הוא רק זרק כמה שטרות
ואמר שיתקשר כשיצטרך עוד תמונות. היצור השמימי לבש את בגדיו
המפוארים ועזב את החדר כשהאדם הנוסף חובק את אגנו ומחזיק את
המדים בידו השניה.