כמעט בוקר...
     עוד מעט זריחה.
 וכשהשמש תעלה, הכל יהיה יותר טוב.
באופק, מרחוק, דרך אמצעי לראיית לילה, הוא יכול לזהות מדינה
אחרת.
  גשם, וקר לו. עמדת השמירה הכי רחוקה מהבית - במוצב קטן - רק
שמונה חיילים, ובמרחק של קילומטרים, כל מה שנמצא מסביב זה רק
עיר פלשתינאית עויינת...
             
             הוא עייף - עייף מהכל.
  מארבעה חודשים של שמירות ומארבים.
            משלושה ימים בבית רק פעם בחודש.
       ומשנה וחצי של צבא, שפתאום כבר אין כח להשקיע בו...

"המחשבות עליה..." הוא אומר לעצמו, הן הדבר היחיד שמחזיק אותו
כאן שפוי...
      בפעם האחרונה שיצא הביתה הוא ראה אותה - קטנה כזאת,
מתוקה...
   שיער חום, כמעט חלק.
            הוא לא זוכר את הצבע של העיניים, אבל זוכר שהוא
פשוט לא יכל להפסיק להסתכל...
         היא יפה
             כל כך יפה.
זה כבר כמעט שלושה שבועות שהוא חושב עליה - הוא כבר "מכיר"
אותה דיי טוב...
    קוראים לה מיכל, היא בן אדם רומנטי, ורגיש... יש לה כלב,
היא אוהבת ילדים... אין לה חבר...
  היא גם מרגישה קצת בודדה עכשיו - לא משהו מיוחד, סתם מין
תקופה כזאת בחיים...


        השעה עכשיו עשרים לשש - שעון חורף.
  עוד עשרים דקות זריחה. זאת השעה הכי מפחידה - בכל פעם שירו
עליהם בזמן האחרון, זה היה בזמן הזה - בדקות האלו שלפני
הזריחה...
      הכל עדיין חשוך - ברקע קולו של המואזין. שלושה אנשים
הולכים באחת הסמטאות. הכל נראה כמו חלק מסרט ישן - אפילו הוא
עצמו...      
        העיניים שלו נעצמות מעצמן - הוא שוב חושב עליה...
הם שוכבים במיטה עכשיו - מחובקים. הוא יכול ממש לאהוב אותה,
הוא חושב לעצמו...  
   היא ישנה - גשם בחוץ. יום שבת בלילה - מחר הוא חוזר
לצבא...
היא תתגעגע, תשלח מכתבים - תתקשר בכל יום.
        והוא יאהב אותה יותר מהכל - תהיה לו תמונה שלה,
בנרתיק קטן, בדיסקית שעל הצוואר...

   
  בעמדת השמירה הכי רחוקה מהבית, בגשם - קצת לפני הזריחה. הוא
לא ישן כבר כמעט שלושה ימים... העינייים שלו נעצמות מעצמן -
הוא שוב חולם עליה...
      מכשיר הקשר שמולו משמיע צעקות של קולות מוכרים. הוא
מסתכל מסביבו - לא ממש מצליח להבין מה הוא רואה. גם הלילה
יורים עליהם - הוא יכול לשמוע את הקליעים פוגעים בעמדה. הוא
מרגיש את טיפות הגשם נוגעות בכל מקום בגוף שלו... ביד רועדת,
הוא פותח את הדיסקית שעל צווארו. הוא מוציא את התמונה שלה. הוא
מביט בה עכשיו - יש חור קטן במרכז התמונה...
   יורים עליו מכל מקום - הוא נשען על הגב, מסתכל בשמיים -
מחייך... התמונה שלה מלאה בדם - הוא יכול ממש לאהוב אותה, הוא
חושב לעצמו...