אני יודעת.
אני יודעת שזה לא ילך ושאין סיכוי, אז למה זה לא יוצא לי
מהראש?
אני יודעת שאין לי סיבה לחשוב את כל הדברים האלה, ובטח שאין לי
זכות לדמיין אותם, אז למה הדמיון לא מקשיב לי?
אני יודעת שאתה לא יודע כלום, וככה זה יישאר.
כי אני יודעת שאני לא יכולה, פשוט יודעת.
אני רואה את זה קורה ואני רואה את זה נהרס ברגע. אני רואה
אותך, ולא רואה אותי. אני רואה אותי, ולא רואה אותך.
אני יודעת שאתה לא יודע כלום, וככה זה יישאר.
אני יודעת שאני רוצה כל כך, ואני יודעת שהטבע מתנגד לרצון.
אני יודעת שאין לי ממה להתרגש, אבל הרגש פועם חזק מתמיד.
ולמה אני יודעת הכל חוץ ממה שאני באמת רוצה לדעת?
אני כל כך רוצה לדעת מה עובר לך בראש, ומה אתה חושב, ואני
יודעת שאתה לא תגיד לי.
אני יודעת שאתה לא יודע כלום, וככה זה יישאר.
אני יודעת שבבוקר הטמפרטורות עולות ויום חדש עומד בפתח.
אני יודעת שהציפורים מצייצות, והבוקר פוקח את עיניו, ואולי גם
אנחנו.
אני יודעת שאתה לא יודע כלום, וככה זה יישאר.
אני יודעת שהשמים כחולים והשמש צהובה, אבל חוץ מזה אני כבר לא
יודעת כלום. אפילו בזה אני כבר לא כל כך בטוחה.
ואני יודעת שאתה לא יודע כלום, וככה זה יישאר.
אני יודעת.