אתה זוכר, לפני המון זמן, כשעוד היינו יחד.. אני ואתה... זוכר?


זוכר שהיית נוסע? כל יום ראשון בבוקר מוקדם, היית עוזב אותי.
נותן נשיקה בלחי ונוסע.. נוסע רחוק למקום לא ידוע. הייתי יושבת
ליד החלון וסורגת, האישה הקטנה, מחכה לחייל האפור שלה שיחזור
אליה. שיעזוב את המלחמות שלו ויהיה שלה לתמיד. איזה תקוות היו
לי.. לאישה הקטנה... טיפשה הייתי לחשוב שאחרי המלחמות המתישות
שלך תחזור אליי ותאהב אותי והכל יהיה טוב ויפה. עם הזמן קלטתי
אותך, זרמתי עם זה.. האישה הקטנה של החייל האפור שלה.

וביום שישי בערב היית חוזר, מותש, רעב לאוכל ורעב אליי.. ואז
היינו עושים אהבה, זוכר? על השטיח בסלון, על השולחן במטבח..
אני לא אשכח, ואתה? זוכר? איך הייתי מרגישה אותך בתוכי והייתי
חושבת לעצמי, ואוו, הוא איתי, החייל האפור שלי שוב איתי, הוא
אוהב אותי. לא העליתי בדעתי שאתה לא רוצה אותי, שבאותו הזמן לא
הייתה לך ברירה אחרת, אז לקחת אותי.. ברירת מחדל, האישה הקטנה
שכל השבוע ישבה ליד החלון, סרגה וחיכתה לחייל האפור שלה
שיחזור.

ככה יומיים היינו יחד.. זוכר? יומיים בשבוע היית איתי, לא
שדיברנו, חס וחלילה, לאישה הקטנה אסור לפצות את פיה. האישה
הקטנה לא תאמר את דעתה ולא תמתח ביקורת על חיילה האפור, האישה
הקטנה תשתוק ותבלע את זעמה בתוכה. ריסנת אותי, פעם הייתי
מישהי.. ואתה בייתת אותי, כמו איזה כלב רחוב. הפכת אותי לאישה
הקטנה שלך. מחוללת.

ועוד משהו אתה זוכר איך הפסקתי להיות האישה הקטנה? זוכר איך
חזרתי להיות אותה המישהי שהייתי פעם? אני זוכרת.. איך יום
ראשון אחד, השני באפריל, אם זכרוני אינו מטעני, קמת מוקדם
במיוחד בבוקר, עוד לפני שהתעוררתי.. בלי נשיקת בוקר טוב. לקחת
את אקדחך בידך והלכת. כל השבוע ישבתי ליד החלון אך לא סרגתי,
לא הפעם, הפעם בכיתי. האישה הקטנה הרגישה לא חשובה, הרגשתי
כלום לידך, חייל אפור שכמוך.

ויום שישי של אותו השבוע. חזרת, רעב במיוחד, רצית להפשיט אותי
בפראות, ליטול את גופי הצח מבגדיי המעופשים ולענג את עצמך
עליי. ואני? אני שבכיתי כל השבוע בגללך? האישה הקטנה לא
התכוונה לשתוק. אני ברחתי לך, מחוללת הייתי ולא שכחתי לך את
זה.. ברחתי. ומה שמצאת כשחזרת הביתה לא הייתה אישה קטנה ואוהבת
שמחכה עם סוודר חדש ליד החלון וארוחה חמה במטבח. מצאת בית
קפוא, ריק מנשימה, ואין אישה. ברחתי לך.
חופשייה.

תמיד רציתי לדעת, חייל אפור שלי, איך הרגשת כשראית שאני לא שם?
זעמת? בעטת באגרטל היפה שנמצא בחדרי? אולי שברת איזו דלת? אני
מאוד מקווה שכן. אני מקווה שהייתי חשובה לך לפחות קצת, שהרגשת
בחסרוני. אני מרחמת עליך ואין לי מושג מדוע, אבל אני יודעת שלא
הייתי רוצה להיות אתה, חייל אפור שלי...