[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכל בזים לי- אמת.אך אלו אינם יודעים דבר וחצי דבר עליי כמות
שאני, ולכן אין כל עילה שהיא להרחיב את הדיבר בהם- לא לעת עתה
לכל הפחות. עוד יבואו לי עתות תהילה ועושר, ואלו ירדו על
ברכיים רועדות, ישקו לאפר הארץ כבהמות טמאות, ויבקשו את מחילתי
על כך ששפטו אותי על דוכן שאינו תואם את מידותיי הטהורות.משפחה
אין לי- כולם עזבו מעליי- מיהרו לכלוא עקשנית שכמותי במוסד
שכזה.
אינני מקוננת על כך- בתמים!.הכל אומרים, שהאם נוטלת באשמה לכך
שבניה ובנותיה גדלים והופכים אתאיסטים חסרי כל שימות כבוד
לאחרים, ומלאי מחשבה על עצמם בלבד.נשאתי באשמה זאת זמן רב מדי-
בתמים!.

כאן, בבית האבות, תמצא לך רק כאלו שהשלימו עם גורלם ופרשו לעד
מסדר חיים ראוי לשמו, וכל הימים מפללים למרק חם בארוחת הערב
ותו לא- ולמה כי זה יישאו מבט של הערכה לכיווני?, ולמה כי זה
יבחינו בנפש גדולה וברוכת מעלות שהרי היא מתהלכת ביניהם כקדושה
מעונה?----כמה אומללים ואווילים הם!התמזל מזלי, וגורל שכזה לא
נפל במנת חלקי- בתמים!:
יודעת אני שחיי ימשכו עוד הרבה מעבר לאותם תאריכים בהם נוקבים
הרופאים, הרשלנים כולם, בסבר פנים חמור. ומה לי במשותף עם
אנשי-נפל שכאלו?, שרוצחים מטופליהם במזיד כשהם מזריקים להם
מיני סמים מנוונים, ומשלחים מעליהם כלאחר יד חולים סופניים,
עלובי חיים שבלית ברירה נאלצים להטיל אמונת-שווא באל שבשמיים?
אין זו אלא רק אמתלה מצדם, על מנת שאשגיח בסוגי המזון שאני
מביאה אל תוך פי- משל היה זה מרשם הפלאים שיציל כל אדם ממותו
שלו באחרית הימים:
"גבירה באה בימים שכמותך עליה להיות זהירה בקיבתה, אל לך לזלול
ללא כל אבחנה משל היית נערה הוללת, שאינה נוטה לחשוב על בואו
של המחר. הגיע זמנך לברור במזון שעל שולחנך" הם מפטירים, ועוד
כהנה וכהנה עצות אחיתופל, שעליכם לשמוח בי שאני עוד פיקחת
מספיק כדי לבטלן על הסף- בתמים!.מי זה אשר יערער על שאיפותיי
וכל החלומות שנכונה אני להגשים בערוב ימי?, מי זה אשר יכול לי
ובכוחו לנעול זקנה בלה שכמותי בארמון מרופד של סעד?.אני מתהלכת
בינות לדלתות החדרים בשעות הליל- כי בימות השמש לא די לי, בעוד
כולם נמים שנת ישרים במיטותיהם הידועות להם כל-כך.ובבקרים, אין
זה אלא דבר שבשגרה, מתמלאת אני במרץ הנעורים שעוד באמתחתי,
אורזת את כל חמשת חושי שעדיין לא התקהו כהוא זה- בתמים!, ועיני
כולם מתמלאות קנאה רק מלהביט בי עושה את צעדי הראשונים מלפנים
להם- איתנה, זקופה, ומהממת בחזותי כשאני נכנסת ראשונה אל חדר
האוכל.....
 
בעת שנסעדת פת שחרית, הופך מושא גאוותי למטרד- בתמים!.אלו לא
מסיטים מבטם ממני, גם הצעירים ממני בעשר שנים, משל הייתי פלא
עולם שמיני:
אחדים מתלחשים בינם בעודם מהללים את שמיעתי שנשארה היא כתקנה-
והריני מאזינה להם!.אחדים בוחנים את תווי מלבושיי, שראייתי כה
אנינה היא עדיין ואני עודי מסוגלת לתמרן את השילוב
הנכוןביניהם- והריני צופה בהם בחשאי!.אחדים מגחכים לעומתי, על
שאני מתיימרת להיות מה שחדלתי משכבר יובלות- והריני מגלה
להפתעתי שצחוקם, לעומת זה המצטלצל שלי, כה יבש ומקרטע הוא!.

וככלות הכל- לא די לו לאיש באותות ובמופתים שכאלו, ועדיין
טוענים כולם שחרף כל זאת אינני אלא אחת מהם, שנטמעת גם היא
בעולמם האפרורי, ואין עוד למה לצפות מברייה נושנה שכמותי.אילו
רק ידעו בדבר הרומן הזה שאני כותבת- שעתיד הוא להפוך בוודאי
לרב מכר, שכן קיים בו מכל הפופולרי כיום:
אהבות נכזבות, מתח ונקיפות מצפון, שערורייה ידועה לשמצה המוכרת
לעיתונאים, והמון המון מאותם מוטיבים של הצעירים- "דברי
תועבה", שהשוטים שאני חיה במחציתם מגנים ומוקיעים אותם כהבל
וזבל.אילו רק היו זוכים לשזוף עיניהם באוסף הציורים הנכבד
שערמתי לי, פרי מכחולי, ובקרוב וודאי אמצא הסדר כדי להציגו
בתערוכה מפוארת- בדיוק במרכזה של העיר הסואנת ומלאת החיים!אילו
רק היו מגניבים מבט לדפי היומן שלי- בו אני מתעדת את כל הדברים
להם אני מקדישה את שימת לבי, ואת כל דרישותיי מעצמי.או-אז היה
הדין וחשבון עליי מתהפך על פיו- בתמים!מובן שגם לצרות המוחין
שלהם הקדשתי מדפי יומני היקר לי, ומכבר גיבשתי תוכנית שתהיה
לעזרי בעניין:
כשאמצא שעת כושר מתאימה לכך, היא עוד תופיע, אשתמש בכוחותיי
ואטפס על קירות אולם מנוחת הצוהריים, עד לאותו חלון ענקי
המקובע שם מעל ופתוח תמיד- משם על נקל יתאפשר לי לרדת עד לקרקע
מחוץ למבנה, בריאה ושלמה.אז אפתח בריצת בזק עד לשער הכניסה,
אפרוץ את דלתותיו ברעם כביר ומהדהד, ואחזור כמנצחת- בתמים!.הגם
אתם מדירים אמונה מדבריי?- עוד תיווכחו בכך! אני אוכיח
לכל!.ואותו מעשה גבורה שלי, שדומה ואין איש זוכר אותו לאחר
תקופת מה של שקט, הריהו רק קצה הקרחון:

                                           
הדברים התרחשו לפני כחודשיים.היה זה עוד אחד מאותם אירועי כנס
מלאים בזוטות שמקיימים כאן לעת החגים:
בין לילה מתמלא השולחן בכל טוב, חיוך מתנחל על קלסתרוניהם של
כולם, והכל עמלים בכדי לבדר עצמם יותר מן הרגיל.צעירים רבים
תרים אחרינו אף הם, ממלאים אחר גחמותינו במשך שעות.
הכל מגייסים את כל כוחותיהם בכדי להוליך אותנו שולל- שמא אנו
הבאים בימים הם מושא גאוות הקהילה.מובן, לא יקשה לגלות את
כוונתם האמיתית והתכלית שבכל אלו- הריהם רוצים שנעזוב עולם זה
בחיוך על שפתותינו, ונשלים עם דין מותנו בלב של עליצות.

באשר לי, מעולם לא ראיתי לי לנכון לנקוף אצבע למען כל אלו- מה
לי ולכך?.וכמות שהרגלתי עצמי מני שנים התבודדתי בצדו המנותק של
האולם, ישובה על כסא עץ רחב משענת וקוראת בספר.כבר תקופה מה
שאני משתוקקת ללמוד רקמה, אך חוששני שאין אני סבלנית די הצורך
לשם כך.

אלא שאז נתחוור לי, מהאזנה מזדמנת לעוברים ושבים, שהפעם יגיע
לבקרנו במתכונת זו אורח יוצא מגדר הרגיל- הריהו המושל.את תווי
פניו עוד זכרתי מתמונה זעירה שראיתי באחד הימים.
ואכן, כשצעד ברישול מה אל דוכן הנאומים שהותקן לו, אותו ערב
מואר, נוכחתי לדעת שטיב מראהו נשתמר מאז:
שומעו שמיים! האין הוא עצמו ובשרו זקן די הצורך כדי להיכלל תחת
קורת גג זו לצמיתות?האומנם ניחן הוא במתת שאינה כשל הכל, ושומה
עליו לשאת בתפקידו זה עד לאחרון ימיו?על שום מה הוא המושל
בנו?....




היש בכל זאת כדי למשוך אותי אל בור אשפתות שרובצים בו אנשי-נפל
אין ספור?- ברי שלא.הם רשאים להתגודד אל מולי ולהתקהל כאוות
נפשם, אני עודני בפינה שלי- ודבר לא ימשני ממנה.מדי פעם הייתי
מעלה עיני מהכתוב, מגניבה מבט אל עבר המושל הנואם בחמימות,
ובתככי נפשי לועגת לו על התנהלותו המגושמת וההיגוי הקלוקל אשר
שגור בפיו כעוף דורס זקן, שהתקהו טפריו, וכלוא בקנו עד אשר
ינפח נשמתו.ייתכן וכבר הייתי נופלת לתרדמה בעוד אני ישובה כך
ותרה לשווא אחר עניין לעצמי, אלא שאז נדחק לעברי עלם צעיר
ועטוף כל כולו, שזה עתה נכנס לכאן.בידו האיתנה החזיק אקדח גדול
ממדים ומפלצתי מאין כמותו, עוד לא ראיתי אחד הדומה לו בכל ערוץ
מערוצי הטלוויזיה.מובן, שמתחילתם של דברים עוד רטט לבי נוכח
זאת, אך במהרה נגולה אבן מעל לבי."וודאי אחד מהאחראים על
אבטחתו של המושל, אין כל דופי בבטיחות שכזו בימים נוראים
שכאלו" אמרתי אל נפשי. הוא התמקם לו בעמדה בה אין הוא מפריע
לאיש, מאחורי גבם של כל אלה שנשאו מבטם למושל.כמדומני לא הבחין
כלל בקיומי שלי, ומבוטחת אני שמאז ועד עולמים אהיה היחידה
באולם כולו שהשגיחה בו משנכנס הנה.

אז כבר הבנתי שאין זה אחד ממאבטחיו, בעודו טוען את אקדחו,
וחושף עצמו כבן בליעל המכוון אותו לעבר המושל, שלא השגיח מבטו
לכיוון זה אותה שעה.בתמים! לא תשוו בנפשותיכם את גודל האימה
שכיווצה את גופי, למשך רביב שנייה כמעט ונתבלעה עליי דעתי נוכח
מחזה פתאומי שכזה- אך כהרף עין התעשתי וגמלתי בלבי החלטה
אמיצה, שלדעתי אין היא כל-כך יוצאת דופן לדידי.

בדממה, שעלתה לי בדריכות עצבים עזה ומייגעת, הרימותי עצמי מן
הכסא, ואת הכסא הרימותי בעצמי, עוד צעדים ספורים ואני כבר
מאחור לאיש.ידעתי שאני חייבת להכות חזק... עוד רגע קט והוא כבר
לוחץ על ההדק, ואזי יעלם המושל יחד עם פיסת התקווה האחרונה
לחיים תקינים וסדירים כלשהם במדינה גלמודה ומוכת גורל, שכל
מכאובי העולם משתלחים בה.לעזאזל!, אני עוצמת עיניי ומקווה שדם
לא יותז כאן, ככלות הכל- האין זו השמלה הטובה ביותר באמתחתי
שאני עוטה על גופי? אוה, וודאי, אין זו... אילולא הגיאות
המתמשכת ברשלנותה של עובדת הכביסה המטומטמת כבר כמחצית השנה,
הייתי לובשת גם הערב את השמלה היפה ביותר שלי- בתמים!

ובכן- אין לי מנוס מלעשות זאת....  
בקריאה חנוקה וצרודה, שבקעה מגרוני כרעם תותח שניצת טרם עתו,
הנפתי את זרועותיי הרוטטות והכיתי בו בגבו עם משענת הכיסא, שלא
מכבר חדלה להיות המפלט היחיד בו אוכל למצוא לי שלווה ומעט נחת
רוח.וכל מה שקרה לאחר מכן, והריני ערבה לכך בכל מילה שבאה
מקולמוסי, דומה היה מעיני כאילו מחויב להתרחש בנשימה עצורה
ובמשך זמן שהנה הוא מקצר פעמיו, כי ידוע ידע שהמעשה הגדול כבר
נעשה ואין כל סכנה עוד נשקפת לאיש- חכם הוא הזמן, שבדומה לאמרה
הידועה צופה הוא היטב את הנולד.הדבר התחוור לי בחיי פעמים רבות
משנדמה לי, לא אמאן מלהודות בכך.

גופו האיתן של המתנקש דמה למגדל משוריין שקרס תחתיו אפיים
ארצה, האקדח נשמט מידו ונורה ממנה צעדים רבים עד שנעצר בכותלו
של האולם בקצהו המנוגד.הקהל הסב לפתע מבטים משתהים מאימה באחת,
רבים אלו מהם- החלשים ביותר מתוכם- שמוכנית זעקה נפשם בקול אל
האלוהים הזה, שבשמיים.  

שוב לא שעה לבי לכל אלה, ומיהרתי להדיר רגליי מרצפות הסעד
המבטיחות הללו, אל עמדה לה זוכים גיבורים מני מעטים:
דרכתי על גופו של הגבר, מונעת ממנו כל אפשרות להיחלץ תחתי,
ועיני החלו סוקרות בסיפוק את הצופים שמסמרו מבטם אלי כעת,
משהיה המסמר כבר חלוד מאי השימוש בו. אז, בדומה למריה קלס
האלוהית והמעונה, חלתי גם אני פוצה את פי בקול מתנצח,
תיאטרליות לשמה:"הביטו נא בי! דמיינו בתודעתכם המרופטת מליאות,
את התודה שאתם ורבים חווים לי מעתה ועד עולם, הביטו
וראו!".השתנק הוא תחת רגלי כתולעת ארורה, מסונוורת מאור השמש,
המתפתלת לשווא ולא תזכה עוד לחזור אל מעבי הקרקע העמוקים
והאפלים מהם הגיחה זקופת ראש ושאננה למען תמצא לה טרף קל.עוד
רגע אחד וחדל הוא להיאבק ונדם, אך אני לא משתי ממנו.ולשם שינוי
הייתי מודה לגורלי על חסדו:
שמשאלתי שנכמסה לה מזה שנים בין דפי היומן- להוריד ממשקל גופי
עשרים קילוגרם נוספים, עודנה רחוקה מלהתממש....

כך נמשך הדבר, עד הגיע במרוצה אחד ממאבטחיו האמיתיים של המושל,
הדף אותי בעדינות הצידה ומלמל שטמון בי כוח רב מן המשוער
לגילי- מסתבר שהמתנקש איבד הכרתו עקב כך שהלמתי בו. ואילו אני,
נסערת מה, כבר הייתי צועדת במרץ על גרם המדרגות אל חדרי
שלמעלה- רצון להתבולל יחד עם הכל שוב לא נמצא לי, הם רשאים
להמשיך בהווי החיים המטונף שלהם.ואין איש פוצה את פיו....
עוד טרי בזיכרוני אותו מעמד בו השתררה דומיית קיפאון ופליאה
באולם, בעוד כל השאר בוהים ביראה בפועלת חרוצה שכמותי, מגייסת
את גופי הבלה כנגד פולש מרושע שהנה חדר לקן הנמלים, וכבר ביכר
לבצע בו תוהו ובוהו.מה חבל שהסיטו מבטיהם אי פעם מעליי....







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המדיום הוא
המסר

יבואן סרטי
פורנו בדיון
בכנסת


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/10/02 11:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חן עוזרי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה