היש בכל זאת כדי למשוך אותי אל בור אשפתות שרובצים בו אנשי-נפל
אין ספור?- ברי שלא.הם רשאים להתגודד אל מולי ולהתקהל כאוות
נפשם, אני עודני בפינה שלי- ודבר לא ימשני ממנה.מדי פעם הייתי
מעלה עיני מהכתוב, מגניבה מבט אל עבר המושל הנואם בחמימות,
ובתככי נפשי לועגת לו על התנהלותו המגושמת וההיגוי הקלוקל אשר
שגור בפיו כעוף דורס זקן, שהתקהו טפריו, וכלוא בקנו עד אשר
ינפח נשמתו.ייתכן וכבר הייתי נופלת לתרדמה בעוד אני ישובה כך
ותרה לשווא אחר עניין לעצמי, אלא שאז נדחק לעברי עלם צעיר
ועטוף כל כולו, שזה עתה נכנס לכאן.בידו האיתנה החזיק אקדח גדול
ממדים ומפלצתי מאין כמותו, עוד לא ראיתי אחד הדומה לו בכל ערוץ
מערוצי הטלוויזיה.מובן, שמתחילתם של דברים עוד רטט לבי נוכח
זאת, אך במהרה נגולה אבן מעל לבי."וודאי אחד מהאחראים על
אבטחתו של המושל, אין כל דופי בבטיחות שכזו בימים נוראים
שכאלו" אמרתי אל נפשי. הוא התמקם לו בעמדה בה אין הוא מפריע
לאיש, מאחורי גבם של כל אלה שנשאו מבטם למושל.כמדומני לא הבחין
כלל בקיומי שלי, ומבוטחת אני שמאז ועד עולמים אהיה היחידה
באולם כולו שהשגיחה בו משנכנס הנה.
אז כבר הבנתי שאין זה אחד ממאבטחיו, בעודו טוען את אקדחו,
וחושף עצמו כבן בליעל המכוון אותו לעבר המושל, שלא השגיח מבטו
לכיוון זה אותה שעה.בתמים! לא תשוו בנפשותיכם את גודל האימה
שכיווצה את גופי, למשך רביב שנייה כמעט ונתבלעה עליי דעתי נוכח
מחזה פתאומי שכזה- אך כהרף עין התעשתי וגמלתי בלבי החלטה
אמיצה, שלדעתי אין היא כל-כך יוצאת דופן לדידי.
בדממה, שעלתה לי בדריכות עצבים עזה ומייגעת, הרימותי עצמי מן
הכסא, ואת הכסא הרימותי בעצמי, עוד צעדים ספורים ואני כבר
מאחור לאיש.ידעתי שאני חייבת להכות חזק... עוד רגע קט והוא כבר
לוחץ על ההדק, ואזי יעלם המושל יחד עם פיסת התקווה האחרונה
לחיים תקינים וסדירים כלשהם במדינה גלמודה ומוכת גורל, שכל
מכאובי העולם משתלחים בה.לעזאזל!, אני עוצמת עיניי ומקווה שדם
לא יותז כאן, ככלות הכל- האין זו השמלה הטובה ביותר באמתחתי
שאני עוטה על גופי? אוה, וודאי, אין זו... אילולא הגיאות
המתמשכת ברשלנותה של עובדת הכביסה המטומטמת כבר כמחצית השנה,
הייתי לובשת גם הערב את השמלה היפה ביותר שלי- בתמים!
ובכן- אין לי מנוס מלעשות זאת....
בקריאה חנוקה וצרודה, שבקעה מגרוני כרעם תותח שניצת טרם עתו,
הנפתי את זרועותיי הרוטטות והכיתי בו בגבו עם משענת הכיסא, שלא
מכבר חדלה להיות המפלט היחיד בו אוכל למצוא לי שלווה ומעט נחת
רוח.וכל מה שקרה לאחר מכן, והריני ערבה לכך בכל מילה שבאה
מקולמוסי, דומה היה מעיני כאילו מחויב להתרחש בנשימה עצורה
ובמשך זמן שהנה הוא מקצר פעמיו, כי ידוע ידע שהמעשה הגדול כבר
נעשה ואין כל סכנה עוד נשקפת לאיש- חכם הוא הזמן, שבדומה לאמרה
הידועה צופה הוא היטב את הנולד.הדבר התחוור לי בחיי פעמים רבות
משנדמה לי, לא אמאן מלהודות בכך.
גופו האיתן של המתנקש דמה למגדל משוריין שקרס תחתיו אפיים
ארצה, האקדח נשמט מידו ונורה ממנה צעדים רבים עד שנעצר בכותלו
של האולם בקצהו המנוגד.הקהל הסב לפתע מבטים משתהים מאימה באחת,
רבים אלו מהם- החלשים ביותר מתוכם- שמוכנית זעקה נפשם בקול אל
האלוהים הזה, שבשמיים.
שוב לא שעה לבי לכל אלה, ומיהרתי להדיר רגליי מרצפות הסעד
המבטיחות הללו, אל עמדה לה זוכים גיבורים מני מעטים:
דרכתי על גופו של הגבר, מונעת ממנו כל אפשרות להיחלץ תחתי,
ועיני החלו סוקרות בסיפוק את הצופים שמסמרו מבטם אלי כעת,
משהיה המסמר כבר חלוד מאי השימוש בו. אז, בדומה למריה קלס
האלוהית והמעונה, חלתי גם אני פוצה את פי בקול מתנצח,
תיאטרליות לשמה:"הביטו נא בי! דמיינו בתודעתכם המרופטת מליאות,
את התודה שאתם ורבים חווים לי מעתה ועד עולם, הביטו
וראו!".השתנק הוא תחת רגלי כתולעת ארורה, מסונוורת מאור השמש,
המתפתלת לשווא ולא תזכה עוד לחזור אל מעבי הקרקע העמוקים
והאפלים מהם הגיחה זקופת ראש ושאננה למען תמצא לה טרף קל.עוד
רגע אחד וחדל הוא להיאבק ונדם, אך אני לא משתי ממנו.ולשם שינוי
הייתי מודה לגורלי על חסדו:
שמשאלתי שנכמסה לה מזה שנים בין דפי היומן- להוריד ממשקל גופי
עשרים קילוגרם נוספים, עודנה רחוקה מלהתממש....
כך נמשך הדבר, עד הגיע במרוצה אחד ממאבטחיו האמיתיים של המושל,
הדף אותי בעדינות הצידה ומלמל שטמון בי כוח רב מן המשוער
לגילי- מסתבר שהמתנקש איבד הכרתו עקב כך שהלמתי בו. ואילו אני,
נסערת מה, כבר הייתי צועדת במרץ על גרם המדרגות אל חדרי
שלמעלה- רצון להתבולל יחד עם הכל שוב לא נמצא לי, הם רשאים
להמשיך בהווי החיים המטונף שלהם.ואין איש פוצה את פיו....
עוד טרי בזיכרוני אותו מעמד בו השתררה דומיית קיפאון ופליאה
באולם, בעוד כל השאר בוהים ביראה בפועלת חרוצה שכמותי, מגייסת
את גופי הבלה כנגד פולש מרושע שהנה חדר לקן הנמלים, וכבר ביכר
לבצע בו תוהו ובוהו.מה חבל שהסיטו מבטיהם אי פעם מעליי....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.