ענן קניג / פרטים |
BX80 המכונה דוד עמד מול לוח המודעות שבמטבחו והביט בראי שניצב
לידו. הוא נראה כפי שהוא אמור להיראות. רגיל וצנוע, מסופר
ומגולח, לבוש בגדים תקניים עם חיוויי השקר והאמת בצבעי אדום
וירוק השקועים במרכז מצחו. הוא נזכר באותם שני אנשים מוזרים
שראה פעם בטיולו בפארק יושבים תחת עץ ואוכלים פטריות. לא זה
מה שהיה מוזר באותם שני אנשים, אלא אותם חיוויים בעלי צבעים
מוזרים, (סגול וצהוב במקום אדום וירוק), שגם היו מוטבעים אצלם
במקומות מוזרים, ליד הרכות במקום במרכז המצח. אותם חיישני אמת
ושקר נועדו, כמשתמע משמם, להורות האם הפרט שמגיע אליהם כקלט
דובר אמת או שקר ברגע נתון. בינהם היה תמיד מתג ON/OFF שאסור
היה בתכלית האיסור לכבות. העונש על כך עמד כרגע על 18.38413
שנים בחדר בגודל של 190% מזה של גוף הפרט הנתון. כמו-כן בכל
פעם שנדלקה נורת החיווי האדומה נרשמה בצג שהופיע תחתיה עוד
נקודה אדומה רעה מצטברת. כשאלו הגיעו לרמת הצטברות מסוימת
נאלץ הפרט המכיל אותן לשלם קנס או להיות נתון לענישה, הכול
תלוי כמובן ברמת ההצטברות. לעתים יכולים היו הממונים להחליט
שפרט מסוים עבר עבירה מסוימת, או מספר עבירות, ועל סמך כך
לקנוס אותו במספר נקודות אדומות רעות מצטברות, הנקבע לפי
חישובם. אותם ממונים לא נזקקו כמובן לא לחיווי אדום, לא למתג
הפעלה ולא לצג צבירה וגם לחיווי האמת הירוק לא נזקקו, אך אותו
היה להם בכל-זאת והוא תמיד האיר. כי כמובן שאותם ממונים תמיד
דיברו אמת. למעשה הם הם שקבעו את מהותה של אותה אמת. כך
שיוצא שהיה זה נגד חוקי הטבע אילו היה יוצא מפיהם דבר מה שאינו
אמת.
עוד לפני התקופה בה החלה המערכת להתקיים בזכות עצמה פגש דוד
אישה, התאהב בה ונישא לה. רצה הגורל וכאשר קמה המערכת דוד
התקבל אליה ללא כל בעיה אך אשתו נמנתה עם המיעוט הגדול של
אנשים שלא התקבלו להיות פרטים במערכת. עובדה זו לא הפריעה
לזוג המאושר להמשיך לנהל את חייו כרגיל גם אחרי כינונה של
המערכת, מפני שיסוד המערכת, על-פי הוראות ההפעלה המקוריות שהגו
הממונים בכבודם ובעצמם, הוא בעולם הפרימיטיבי שקדם לה ואינה
באה להרוס אותו כי אם לשפר אותו ולהוסיף לו.
כך התנהלו חייהם בנעימים עד שהחליטו להרחיב את תא משפחתם
ולהביא פרט חדש למערכת. על-פי הנוהל הבירוקרטי הרגיל, הם
מילאו טופס בקשת הפקת פרט חדש סטנדרטי ולחצו על כפתור "שלח
עכשיו ולא תצטער". זמן התגובה הממוצע, כך נכתב בתחתית הטופס,
הוא 9.666 שעות, תלוי בעומס שב- 95.4% מהמקרים אינו משפיע
ביותר מ- 14.7%. הם חיכו בשקט מול מסך המודעות שבחדר המטבח,
מצפים לתשובה ומספר סידורי עתידי. והם חיכו כך בשקט שעה,
שעתיים וגם ארבע. עברו שמונה שעות והמתח כבר מתחיל להשפיע,
קמים, הולכים, יושבים, חסרי מנוחה. עוברות להן עוד שעתיים,
הזיעה כבר ניגרת והבגדים לחים. הדקות ממשיכות וחולפות כך, ללא
לאות, בלי רחמים, וישועה אין וגם התשובה מבוששת להגיע.
מתחילות לעבור במוחם תהיות, אולי יש תקלה, או אולי המערכת
מוצפת וזמנית הופסקה הפקת פרטים חדשים, אולי סתם עיקוב חסר
סיבה או עומס יתר, או שגם יכול להיות שבאמת קיימת בעיה חמורה.
ודמעות של ציפייה כבר חונקות את הגרון ובכי של חרדה פורץ מבעד
לעיניים, מבעד להכול. ועדיין אין תשובה. והעדיין הזה נמשך
כמעט יומיים שלמים (47.23 שעות ליתר דיוק), יומיים של חוסר
מנוחה שכבר גבל בטירוף.
ואחרי יומיים הגיעה התשובה. על מסך המודעות הופיע מסמך הקובע
שפרט שמס"דו מסתיים ב- 3J8 המכונה דוד (לפרטים המלאים לחץ על
השם) כשל כשל נקודתי רטרואקטיבי ניתן לתיקון (כנרנ"ל) בכך
שהתחתן עם עצם שאינו עונה לנתונים ההכרחיים על-מנת להיכלל כפרט
בתוך המערכת. אותו כשל נקודתי רטרואקטיבי גורם למוגבלות
הכרחית שמספרה 422F (לפרטים נוספים לחץ על המספר) וכל שנגזר
ממנה. כמו-כן החליט הממונה בעל העניין להעניק לפרט המכונה דוד
6 נאר"מ (נקודות אדומות רעות מצטברות) על הכנרנ"ל שכשל ועוד 57
על המבבש"ב (הטרדת ממונים בגין בקשה שאינה במקומה) ועל אותו
פרט לעמוד בכל הדרישות הנובעות מצבירת הנאר"מ. יום טוב. תחת
מסך "פרטים נוספים על מוגבלות הכרחית 422F" הוסבר שמוגבלות זו
מציינת שבני הזוג אינם כשירים להכניס פרט תקני למערכת ולכן
נשללת מהם זכות זו. בקובץ המצורף הופיעה טבלה ובה רשימת
מטלות, עם התאמה אישית לסיווג 267A, הנובעת מצבירת נאר"מ. תחת
העמודה "עד 65" הופיע "על הפרט לשנות את דרכו ולהיזהר בל יצבור
עוד נאר"מ". דוד לא ידע מה לעשות ואיך להגיב אז חיבק את אשתו
ואמר לה, מנסה להרגיע אותה וגם את עצמו, "זה בסדר, זה בסדר,
בסוף הכול יהיה טוב". החיווי האדום הבהב על מצחו שלוש פעמים
ברציפות והצג הורה על 66. אשתו פרצה בבכי. הוא חיבק אותה עוד
מנסה בכוח לנחם אותה ובכך את עצמו, בעודו נזכר במשפט שהופיע
תחת העמודה "66 עד 70": "יקוזזו ממכסת הזיכרון של הפרט
174.1TB ויתווספו למשמרתו 5.3 שעות, שיקוזזו בחלקן, לפי חישוב
הממונה בעל העניין, ממכסת השינה של אותו פרט, כל זאת תקף למשך
2 חודשים מרגע תחילת ביצוע (רת"ב)". שטויות, זה לא נורא, הוא
יוכל להסתדר עם זה, הוא לחש לעצמו והפעם החיווי האדום נשאר
כבוי. הוא חיבק את אשתו חזק יותר ובכה אף הוא.
כעבור מספר שעות הפרט המכונה דוד די נרגע, אך חלפו כשבועיים
ואשתו עדיין מיאנה לקבל את רוע הגזירה וסירבה להפסיק את בכיה
המר. וכל אותו הזמן דוד עמד מולה, מול ייאושה ומול בכיה נבוך
ואובד עיצות. באחד מאותם ימים קשים, בהגיעו לעבודה, למשמרתו
המוארכת, חיכה לו מתחת לשולחנו שבעמדה גמד קטן וקירח עם גילוח
של לפני שלושה ימים. "אני דודיק", הוא הציג את עצמו, מכבה את
הסיגריה באיזה חור קטן שמצא אי-שם בצידו התחתון של השולחן.
"אתה נראה לי כמו מישהו, או 'פרט'", אמר בהדגשה, "שהמערכת קצת
דפקה אותו, אז אם אתה רוצה בכל-זאת ילד, כדאי לך מאד לבוא
איתי", סיים והסתכל בדוד במבט בוחן ויודע, חודר עמוק אל תוך
עיניו. "לא, מה פתאום? איך בכלל הגעת לזה? והנה? ומי אתה?
מה אתה רוצה ממני בכלל?!", כמעט שצרח הפרט המכונה דוד בלחישה
ונרשמו לו עוד כמה נאר"מ. דודיק הסתכל בבוז על החיווי האדום
על מצחו של דוד, דואג לכך שגם דוד יראה וירגיש את המבט הזה.
מיותר כמעט לציין שלדודיק לא היה כל חיווי על מצחו.
דודיק לקח עימו את דוד הרחק אל מקומות בהם לא דרכה רגלו
לפני-כן. דרך הפארק בו דוד נהג לטייל, הם נכנסו אל תוך יער
ובמרכזו של אותו יער עמד הר גדול שחור וירוק ובתוך אחת
מצלעותיו חצובה הייתה מערה ולשם הביא אותו ושם הושיב אותו
דודיק. אחרי שעיניו של דוד התאימו עצמן לחושך הוא הבחין גם
בשני האנשים המוזרים עם החיוויים האחרים שראה פעם בפארק.
מכיוון שהבחין בהם, שלח אותם דודיק שילכו ויביאו גם את אשתו של
דוד.
אחרי שחזרו שני המוזרים והביאו עימם את אשתו של דוד, שלראשונה
נרגעה מעט מכיוון שלא הבינה דבר ממה שעובר עליה, הושיב דודיק
את דוד ואת אשתו מולו, מסביב למדורה שהכינו בינתיים השניים
האחרים. דודיק הסביר להם שהוא, למעשה, וירוס ושבאמצעות עזרה
לאנשים שכמותם הוא מבקש להזיק למערכת. זה באינטרס של כולם,
סיכם ואחר המשיך והסביר לפרט הנכונה דוד את פירושו של המושג
'אינטרס'. דרך הפעולה תהיה פשוטה למדי, הבהיר להם. המערה בה
הם מצויים יושבת על צומת תעבורת נתונים מרכזי של המערכת ובזמן
שדודיק ישבש זמנית את כל הנתונים שעוברים באותו צומת יכבו שני
עוזריו את מתגי ההפעלה של דוד ושל אשתו באופן סימולטני. כך
הממונים לא ישימו לב לכיבוי והמשדרים שמושתלים בגוף הצג לא
ישדרו את סוג הפעולה בה הם עוסקים, כפי שהיו עושים אילו פעלו.
שכן הפעולה בה הם יעסקו במספר דקות החסד שיהיו להם עד שיהיה
עליהם לשוב ולהדליק את מתגי ההפעלה, תהיה עיבורה של האישה.
כמובן שההמשך יהיה מעט מסובך יותר, המשיך דודיק והסביר, כי
יהיה על דוד להסתיר את אשתו בביתו לכל משך ההריון, לבצע את
הלידה בחשאי, ואחר-כך להסתיר את הרך הנולד. זה לא מצב
אידיאלי, אבל נראה לו, לדודיק, שהם יסכימו אתו שזה בהחלט עדיף
על המצב הנוכחי. לפחות למשך השלב הראשון, השלב בו יאלץ דוד
להסתיר את אשתו, יהיה בידו של דודיק לספק להם אנדרואידית
בדמותה שתוכל להחליף אותה ברמת בטחון מספקת מחוץ לבית ובמפגשים
חברתיים. מה עוד שבגלל שאשתו אינה כלולה כפרט במערכת, קיים
סיכוי גדול בהרבה שאיש לא ישים לב ושלאיש לא יהיה איכפת.
בכל-אופן, כדי לא להסגיר דבר במשך אותה תקופה והתקופות שיבואו
אחריה יהיה על דוד להרגיל את מוחו לאמירת שקרים. כל יום, במשך
כמה שיותר שעות (לפחות בהתחלה) יהיה על דוד לשבת מול אשתו
ולספר לה שקרים מכל הצבעים, הגזעים והמינים. כך, כאשר יהיה
מחוץ לביתו מוחו לא ירגיש את לחץ השקרים של המוסתר והחיווי
האדום לא יתחיל להבהב בלי סיבה. כמה שיותר, ענה דודיק לשאלתו
של הפרט המכונה דוד, זה כמות הזמן שאתה רוצה, מוכן ויכול
להקדיש לנושא.
ואכן כך היה, או לפחות כך התחיל להיות. חצי שנה חלפה, בכל
אופן. אשתו של דוד נותרה נטועה במיטת מחבואה, כשדוד ולפעמים
גם האנדרואידית דואגים לכל צרכיה. הריונה כבר החל להיראות
עליה בדמות בליטה די גדולה. האנדרואידית עמדה יפה במבחנים
המעטים שנצטרכה להם עד כה. דוד ניהל דיאלוגים ארוכים ומלאי
שקרים עם אשתו מידי ערב, כפי שהמליץ לו הוירוס הגמדי ההוא
ומוחו לא התרגש מכמות החבוי כשיצא דוד מביתו והחיווי האדום שעל
מצחו לא התחיל להבהב ללא כל סיבה נראית לעין. והכול התנהל
היטב ועל-פי התכנון והכול היה טוב, כמה טוב שיכול להיות במסגרת
של אותן הגבלות ידועות. לפחות כך הכול התנהל עד לאותו בוקר
גורלי.
באותו בוקר הגיע הפרט המכונה דוד לעבודה, כפי שהגיע בכל בוקר.
הוא התיישב מול המסך שבעמדה שלו, כפי שעשה בכל בוקר. הוא בחן
ושינן את רשימת המטלות היומית שלו, כפי ששינן ובחן בכל בוקר.
הוא ניגש לביצועה המיידי של מטלתו היומית הראשונה, כפי שנהג
לעשות בכל בוקר. שכנו לעמדה הגיע 16.24 דקות אחריו, כפי שהגיע
לעבודה בכל בוקר. דוד בירך את שכנו ביום טוב, כפי שנהג לברכו
בכל בוקר. אך בניגוד לכל בוקר, בו השכן נהג לענות לפרט המכונה
דוד בברכת "ולילה רגיל", הוא שאל אותו לשלומה של אשתו כמחוות
חברות עמוקה. דוד ספק מתבלבל ספק לא ועונה בגמגום שהיא בסדר
והכול כרגיל ושלומה מצוין ומה קורה עם אשתך. ספק מתבלבל ספק
לא, אך ללא צל של ספק, החיווי האדום מהבהב בעצבנות על מצחו של
הפרט המכונה דוד. הפרט השכן רואה ומרגיע את דוד, אומר שלא
נורא, לפעמים זה גם סתם קורה בלי סיבה. והם חוזרים פרט פרט
למסכו. עד הערב כבר גובר מצפונו של הפרט היושב בשכנות לפרט
המכונה דוד עליו והוא פונה לאחד הממונים ומספר לו בפירוט על
אותו מקרה הבהוב נורא.
באותו הלילה נשמע צפצוף ווסת בכניסות של בית האב של הפרט
המכונה דוד. דוד לא הספיק לגשת לפתוח והם כבר היו בפנים. הם
הציגו תעודות אותנטיות ורשמיות עם חתימה דיגיטלית של חברת
האנטי-וירוס הכללית. הם באו לעשות חיפוש יסודי וכללי. הם
הפכו כל אבן ונכנסו לכל פינה בביתו של דוד, כשלפעמים גם
האנדרואידית עוזרת להם. מספר שעות עברו והחיפוש נמשך וכבר
כמעט הגיע אל קצו ולמרות כל המאמצים, העלה החיפוש הכללי רק
חרס. מרוב כל ההתרוצצויות והחיפושים נהיה חם וסוכני
האנטי-וירוס החלו להזיע וביקשו מהאנדרואידית שתווסת מעט את
הטמפרטורה. בנקודה הזאת קרה שאחד הסוכנים שם לב שלמרות
שהאנדרואידית התרוצצה כמוהם, אם לא מעבר לכך, בחיפושים, לא
נטפה ממנה ולו טיפה אחת של זיעה. הוא הזמין את ההאקר התורן
והעיד בפניו על שראה. זה ערך מספר בדיקות נוספות וקבע באופן
חד-משמעי שהעצם הטוען להיות אשתו של הפרט המכונה דוד, בוא
למעשה אנדרואיד מדגם MS-389DX המוזן על-ידי וירוס גמדי. אם
ייקחו אותו עימם אין כל מניעה, כך טען ההאקר התורן, שיחלוב
ממנו את כל המידע שהוזן לתוכו ואת זה שאגר. סוכני האנטי-וירוס
הפסיקו את פעולתו של האנדרואיד המתחזה ולקחו אותו עימם, מברכים
את הפרט המכונה דוד בברכת "יום טוב" בצאתם.
בבוקר שלמחרת, ללא הפתעה רבה נסוכה על פניו, ראה הפרט המכונה
דוד את המכתב שכמעט ציפה לו, אך עדיין לא האמין למראה מסך לוח
המודעות שבמטבחו. וזו לשון המכתב:
בישיבה מספר 93FB271C-FF0E/318 של חבר המנהלים הופקו התוצאות
הבאות:
1. פרט בעל מס"ד 526DQ3J8 כשל כשל כללי וביצע שגיאה
בלתי-ניתנת לתיקון (שבנ"ל) בכך שעבר על תקנה מפורשת מספר 57.
פרטי התקנה:
מטרה: לאפשר קיום הולם ושווה לכלל הפרטים.
אמצעי: ניהול משאבים הוגן של הממונים.
קביעות: לפרטים אשר לא הוגדרו כחלק מהמערכת בעת
הקמתה או בתקופה שלאחר מכן אין זכות להשתתף במערכת, לקחת ממנה,
או לתרום לה.
2. בניגוד מפורש ומוחלט לתקנה המצוינת לעיל עיבר הפרט המצוין
לעיל את אשתו, עצם אשר לא הוגדר במערכת.
3. חבר המנהלים הממונים חישב ומצא שעל הפרט שמספרו הסידורי
רשום לעיל להיסגר.
4. בברכת יום טוב.
על כל אלה ועוד חשב דוד בעודו עומד מול מסך המודעות שבמטבח
ובוהה בבבואתו המשתקפת בראי. כשסיים לחשוב ולהיזכר העביר את
מבטו ימינה אל עבר ארון הבגדים המסתיר את התא עם המיטה בו
מוסתרת אשתו. העביר את מבטו שמאלה אל עבר דלת היציאה המסומנת
באותיות ESC מודגשות. אחר החזיר את מבטו למסך המודעות ובהה
במכתב. הוא יכול ללחוץ על כפתור "פרטים נוספים" ודרך טופס
המשוב האינטגרלי לנסות להתנצח מעט עם הממונה בעל העניין, אבל
חוץ מלמשוך קצת זמן מיותר דבר לא יצא מדרך פעולה זו - במקרה
הכי אופטימי שהצליח דוד לדמיין, יישלח אליו דין וחשבון מפורט,
זהה בתוכנו פחות או יותר למכתב שקיבל זה עתה. הוא יכול גם
פשוט להישאר כאן, ללחוץ על OK ולהתכבות, כי מה זה משנה בעצם
ולמה לנסות להיאבק בזה וגם ככה, כמה שהוא לא חיפש, את כפתור ה-
CANCEL לא עלה בידו למצוא. הוא יכול לכבות את מתג ה- ON/OFF
שלו ולהיכנס למחבוא עם אשתו, אבל כמה זמן יצליחו להחזיק כך.
הוא יכול גם לצאת דרך ה- ESC ולהתחיל לרוץ ישר אחרי שהוא מכבה
את המתג. אבל גם כך וגם כך, הם לבטח ערוכים לאפשרויות מעין
אלו ופשוט יעשו לו אתחול מרוחק ואחרי זה הוא כבר לא יהיה הוא,
כבר עדיף לתת להם לכבות אותו וזהו. כך המשיך האדם דוד לעמוד
חסר אונים מול מסך המודעות, מול המכתב האיום, לתכנן מיני
תוכניות ותכנונים וחשב והסתבך כל-כך הרבה עד שהתחיל להיכנס
לרקורסיות עם ובתוך עצמו. בערך באותו זמן הופיע מול דוד, מבלי
שהספיק לראות אותו עובר דרך ווסת הכניסה או דרך ה- ESC, דודיק,
מלווה בשני בני האדם עם החיוויים הלא תקניים מאחוריו, אוחזים
זה את ידי זה. "בוא מהר", לחש הגמד לדוד במסתוריות החלטית,
"קח את זה", הוסיף והושיט לו פטרייה. "מה זה? ומה עם אשתי?",
השיב דוד בלחישה משלו. "מהר, אין זמן!", גער בו הגמד בלחישה,
"הפטרייה הזאת זה מה שיציל אותך. הטעם הגועלי שלה יפיג זמנית
את פעולתם של משדרי החיוויים שלך. יש לי רק אחת כזאת.
בשבילך. אין זמן בשביל אשתך. תשכח ממנה. היא מסורבלת מידי
עם הבליטה הגדולה הזאתי שלה. תעזור לעצמך ותשכח ממנה.
בוא!".
דוד לקח את הפטרייה מדודיק, בחוסר חשק מובהק, שמופגן על-מנת
שייראה, שם אותה בפיו ולעס ואחרי דקת דממה ארוכה בה המשיך
ללעוס וללעוס בלע אותה. חלפו עוד מספר דקות דומיה ודודיק נגע
בדוד ואמר לו כבדרך אגב, "תסתכל במראה". ושוב, כדז'ה-וו לאותו
הרגע בו דוד ראה את המכתב, הוא גם לא היה מופתע כלל וכלל וגם
לא היה מסוגל להאמין למראה עיניו. החיווי האדום נתחלף לצהוב
והחיווי הירוק הוחלף בסגול. הצג הורה על -666. "יאללה,
בוא!", נבח דודיק כשחיוך מרוצה שורה על כל פניו הגמדיות. והוא
הוביל אחריו את דוד, כששני עוזריו המגודלים משמשים כמאספים,
דרך מבוך ארוך של סמטאות צרות ושבילים עד שהגיעו אל יעדו -
מערה דומה מאד במראה (אחרי שהעיניים מתרגלות לחושך כמובן)
למערה אליה דודיק הביא את דוד ואשתו בפעם הקודמת, אך זו השנייה
הייתה גדולה מהראשונה בהרבה והכילה אינספור פניות וחדרים קטנים
וגדולים בגבהים משתנים וזו השנייה לא הייתה חצובה עוד כל צלע
הר, כי אם מתחת לאדמה הייתה. "ברוכים הבאים למחתרת", הכריז
דודיק בלבביות כשהגיעו למדורה שעמדה במרכז החדר הראשי מחכה
להם, דולקת. דודיק התיישב, אחריו התיישב דוד לידו ואחרונים
התיישבו ביחד שתי הישויות, מולם. דודיק מחק מעל פניו את החיוך
שהיה נסוך עליהן מרגע שהכריז על ביתו וחיש התחיל לדבר ברצינות
תהומית. "יש לך שש שעות בערך. לא מדויק כמו המספרים של
המערכת. יותר נכון - יש לכם. כשהזמן הזה ייגמר תפוג ההשפעה
של הפטרייה שאכלתם קודם ואם לא יימצא פתרון עד אז, החיוויים
שלכם ישובו לצבעם המקורי ואת הסוף אתם כבר בוודאי יכולים
לדמיין. בקיצור, זה מה שמכונה בספרי המיתולוגיה עניין של חיים
ומוות. מכאן זה אתם ואתם בלבד. תמצאו פתרון. ואלה 1 ו- 2,
אני בטוח שאתם מזהים אותם, הם כבר יסבירו לכם למה אני פונה
אליכם כאל אתם", סיים דודיק את נאומו וקם והלך הליכה מהירה
מבלי להביט לאחור.
- אני אחד
- ואני שתיים
- תזהו אותי לפי החיווי הסגול שדולק
- ואותי לפי הצהוב
- על-מנת להקל עליכם
- את החיפוש והמחשבה
- והויכוח והדיאלוג עם עצמכם
- הוענקו לכם מרגע זה
- אפילו אולי הקודם
- טוב אבל לא זה מה שמשנה
- הוענקו לכם מרגע כלשהו באזור הזמן הקרוב
- שני אמצעי מחשבה
- או במילים פשוטות
- פיצול אישיות חיובי
- אז תכירו אחד את השני
- והיה ממש סבבה להכיר אתכם
- ושיהיה לכם יום ממש סבבה ומצוין
- אז יאללה ביי!
הפרט המכונה דוד שברגע מסוים באזור הזמן הקרוב הפך והיה לשני
הדוידים עדיין ישב, מנסה להבין משהו, לפחות משהו אחד קטן, מתוך
כל זה. ועדיין לא הצליח. לכן ניסה דוד להסכים עם הדבר היחיד
שזכר בבירור מתוך כל מה שעבר. עם הדבר האחרון, הכי מובן
והמטורף ביותר ששמע והוא שעכשיו קיימים למעשה שני דוידים.
קיווה להסכים לקביעה זו ואולי כך להבין אותה. הוא ניסה לבדוק
את אמיתותה של אותה קביעה וקרא לעצמו.
"דוד!", צעקו בבת-אחת דוד א' ודוד ב'. "כן, מה, מי?!", צרחו
שניהם שוב בעצבנות. "אז מה, זה נכון?", שאלו שניהם בשקט
והפיקו מפיהם אנחה זהה. "בוא נדבר כל אחד בנפרד", הציעו לעצמם
אחרי שתיקה קצרה, "נחליט שמי שמרגיש שמאלי ייקרא א' והשני
יכונה ב'". וכמובן שהסכימו.
א' - אז מה בעצם ההבדל בינינו?
ב' - כן, זה בדיוק מה שאני חשבתי.
א' - חוץ מהקטע הזה של ימין ושמאל, אתה חושב שקיים עוד הבדל
בינינו?
ב' - כן, בטוח.
א' - למה בטוח, אני די מרגיש כאילו שאני מדבר עם המראה.
ב' - כן, זה נכון באופן כלשהו, אבל עובדה שכרגע לשנינו יש
דעות מעט שונות על הנושא. גם זה הבדל.
א' - תסתכל על זה כך: אני יודע שאתה יודע, כמו שאתה יודע
שאני יודע, שאילו אתה היית א' ואני ב', ואתה היית זה שדיבר
ראשון, אתה היית אומר את אותו משפט פתיחה שאני אמרתי ואני
הייתי עונה לך כפי שאתה ענית לי וחוזר חלילה וכך בעצם היה יוצא
שעכשיו אתה היית אומר את המשפט הארוך הזה שאני כרגע אומר
והויכוח היה נשאר זהה, רק הצד שכל אחד מאתנו לוקח בו היה
משתנה. בזה אני חושב שבעצם מסתכם כל ההבדל בינינו, בהבדל
השרירותי שבין שמאל לימין ובשיוך שקבענו לו, גם כן בשרירותיות,
ל-א' ו-ב'.
ב' - אני רואה את ההגיון שבדבריך ואני גם די מבין אותו, אבל
בכל-זאת נראה לי שחייב להיות עוד איזשהו הבדל בינינו. פשוט
חייב!
א' - אני לא יודע, לא נראה לי.
ו-א' ו-ב' המשיכו לשבת כך ליד המדורה, שכשל אחד מהם שוקע
במחשבות יותר עמוקות מהשני, מנסה למצוא נימוק שיטה את הויכוח
האבסורדי הזה לטובתו, כשפתאום פלטה המדורה לעבר א' סורק
ידיעות.
א' - וואו! תסתכל מה נחת עלי פתאום!
ב' - מה זה?
א' - סורק ידיעות.
ב' - איך אתה יודע?
א' - הנה כתוב כאן בשורת הכותרת "סורק ידיעות".
ב' - אבל מה עושים עם זה?
א' - לא יודע, אבל יש כפתור "עזרה".
עזרה - מטרה: מכשיר זה נועד להשוות בין נתונים בשני מוחות
דומים. קלט: שני מוחות דומים. פלט: רשימת ההבדלים בינהם.
אופן ההפעלה: מחברים באופן סימולטני לשני המוחות ולוחצים על
"חפש".
ב' - אז מה, ננסה?
א' - ננסה. הנה זה בא כאן וזה כאן ורק רגע, עוד שנייה...
והנה אני לוחץ על "חפש".
סורק ידיעות - רשימת הבדלים:
כמות: 2
הבדל 1: קשר חזק לשמאל, לעומת ימין.
הבדל 2: בחירת הזוגי במשחק הסטופר, לעומת אי-זוגי.
(לקבלת פרטים נוספים על משחק הסטופר לחץ על "פרטים נוספים")
סורק ידיעות - משחק הסטופר:
משחק בו לוקחים סטופר ולוחצים פעמיים ברציפות על כפתור
ה-התחל/הפסק שלו, על-מנת לראות האם ספרת המאיות תהיה זוגית או
אי-זוגית.
ב' - רואה, אמרתי לך שחייב להיות עוד הבדל.
א' - גם כן הבדל. אבל באמת כדאי שנתחיל לחפש פתרון, כי אני
לא יודע כמה זמן עבר וכמה נשאר, אבל בטוח לא הרבה.
ב' - טוב, אבל בוא נטייל קודם קצת במערה הזאת.
ה' - של נעליך מעל רגליך כי מקום זה קודש הוא! יאללה, לכו
כבר!
דוד א' ודוד ב' חלצו את נעליהם והתחילו ללכת. זמן רב הם צעדו
ישר במערה הארוכה בצעדים גדולים ובקצב אחיד, מביטים רק קדימה
ולא שמים לב לחדרים הרבים שעברו בדרכם. זמן רב הם צעדו כך,
אלי עשר שניות, אולי שעתיים, עד שראו את החדרים. הייתה זו
המוסיקה שבקעה מאחד החדרים שעברו בדרכם שתפסה את אוזניהם
לראשונה. מוסיקה מונוטונית שלכדה עולם ומלואו בשני תווים.
ב' - אתה שומע את המוסיקה?
א' - כן, זה... הכול.
ב' - מאיפה היא מגיעה?
א' - מסתבר שיש כאן חדר.
ב' - ועוד איזה חדר. תראה את הקירות, הם זזים כמו אלמוגים
יחד עם המוסיקה ובכל הצבעים האלה שלהם.
א' - נראה לי שהיינו פה מספיק.
ב' - אבל למה?
א' - קודם כל, כי אם נישאר פה עוד אז יכול להיות שאני אשתגע
וחוץ מזה - פתרון, אתה זוכר? אז בוא. הנה, כאן יש עוד חדר.
ב' - נו, ויש בו פתרון?
א' - לא יודע, אולי בהבא.
ב' - איך בכלל נראה הפתרון הזה? איך נזהה אותו?
א' - בטח יש לו שורת כותרת גדולה ובוהקת שמן הסתם כתוב עליה
"פתרון".
ב' - ואם לא?
א' - מה זאת אומרת ואם לא?! איך יכול להיות מצב אחר? איך
יכול להיות שלא? איך?
ב' - לא יודע, רק שאלתי.
א' - אז מה, נחפש?
ב' - נחפש.
והם חיפשו. הדוידים, א' ו-ב', עברו חדר חדר וחיפשו אחר
הפתרון. א' נכנס לחדרים שמשמאל ו-ב' לאלה שמימין. הם הפכו כל
אבן, חיפשו בכל פינה, קרעו אריזות ופתחו תיבות, שפכו נוזלים
ורוקנו מיכלים, הקיאו נשמות ובלעו קרוקודיל, מרטו שערות ונגחו
בקירות, עקרו שולחנות ופירקו כיסאות, פרצו ארונות ופוררו
ספרים, הרס וחורבן הם השאירו אחריהם ורק עפר ואפר העלו
בחיפושם. מיואשים לחלוטין, יצאו שניהם באותה שנייה משני
החדרים האחרונים, שמשמאל ומימין. הם עמדו כתף אל כתף, יד
אוחזת יד, מול דלת אחת, גדולה ובנויה מעץ כבד ובעלת קימור קשתי
מעוטר אבנים בראשה ומצופה בפסים של זהב ונחושת, מול דלת אחת,
אחרונה. עמדו והסתכלו זה לתוך עיני זה, שקעו עמוקות במבט אל
הדלת ואז שבו והביטו בעיניים.
א' - ניכנס?
ב' - ניכנס.
א' - אתה רואה מה שאני רואה?
ב' - אני רואה מה שאתה רואה?
א' - כתוב שם "פתרון".
ב' - כן.
א' - על שורת כותרת גדולה ובוהקת.
ב' - כן.
א' - בדיוק כמו שאמרתי לך.
ב' - כן.
א' - אני לוחץ על GO.
ב' - כן.
כפתור ה-GO נלחץ והמסך הסודי נפתח. ראשון צעד בצעדים זועפים
דודיק הוירוס הגמדי הקירח. הרבה אחריו הלכו, או דידו או זחלו
או ניסו באופן לא מוצלח לדלג, קשה היה לקבוע בבירור, 1 ו- 2,
כבולים באזיקים זה לידי זה וזה לרגלי זה, לבושים חליפות
משוגעים וסוחבים אחריהם משקולת כבדה שקשורה הייתה לאזיקיהם
באמצעות שרשראות ברזל חלודות ורועשות. בשלב כלשהו של אותה
צעדה פגה ההשפעה של הפטרייה שלקחו הדוידים ודוד א' ודוד ב' שבו
והיו לפרט המכונה דוד. דודיק הגיע ונעמד מול דוד, מביט בו
בעיניים קשות ולא מרוצות ומחכה ש- 1 ו- 2 יגיעו ויצטרפו אליו
ליד המדורה שצצה לה פתאום יש מאין. דוד לא שם לב לכל זה כי
היה שקוע כולו בתוך עצמו, מנסה להבין אם הוא א' או ב' או אולי
הוא גם א' וגם ב' או אף לא אחד מהם, מבולבל כולו במיוחד לאחר
ששניות ספורות קודם לכן סיכמו ברצינות א' ו-ב' בינהם ש-"מזל
שאנחנו שניים, אחרת כבר מזמן היינו משתגע".
מספר דקות קפאו להן כך בזמן ולבסוף הגיעו גם 1 ו- 2 והתיישבו
בחוסר רצון מוחתן משני צידיו של דוד, יוצרים באזיקים הכובלים
אותם זה לזה משענת לגבו. "מה אתם דפוקים?!", פתח דודיק את
נאומו בצעקות, "דפוקים לגמרי! אני ממש מאוכזב. מאוכזב כולי.
מה אתם באמת חשבתם שיחכה לכם פתרון כזה שתהיה לו שורת כותרת
שכתוב עליה פתרון והכול? דפוקים! הייתם צריכים לעשות משהו,
ליזום, ליצור. אבל לא, אתם רק חיפשתם וגם זה בקושי. ובסוף
הצלחתם וגם הפעם ממש בקושי, ממש בשנייה האחרונה. אבל מה
מצאתם? מה מצאתם לי רבותיי? מצאתם את הפיתיון שהשארתי בשביל
המערכת. ממש פרטים. חבורה של פרטים מטומטמים ודפוקים. זה
בסך הכול פיתיון. פיתיון. אמנם פיתיון מתוחכם שעלה לי בהרבה
זמן, דם ויזע, אבל פיתיון. ועכשיו, אחרי שהשכלתם לחשוף אותו,
אני אאלץ ליצור אחד חדש. או למחוק אתכם. מה עדיף? מה
לדעתכם, רבותיי, עדיף? ליצור מחדש פיתיון מטומטם ומסובך, מה
שיעלה לי בהרבה זמן, עצבים, דם ויזע, או פשוט למחוק אתכם, אתם
שאכזבתם אותי לאחר שבחרתי דווקא בכם מתוך כל העולם הגדול הזה,
אתם שפגעתם לי לכן באגו העדין שלי קשות ואנושות, אתם שאפילו
מעט העלבתם אותי בקיומכם החצוף, אתם. אולי עדיף, רבותיי, שאני
אמחק אתכם?", אמר דודיק כשעל פניו חיוך עצוב. אמר ולחץ על
כפתור ה-DELETE.
וירוס.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|