שמעון פיטוסי / כוכב אכזב |
ימי חוסר שקט,
הלכנו לשון, ופחדתי לבד
לחזור לעצמי
למטה הדוממת,
ממך רק ביקשתי
עוד קצת.
הלילה חשוך, לא היו כוכבים
זה גרם לך לחוש מרומית.
הסתכלת כך למעלה,
אל תוך השחור
ממולך שום דבר לא הבהב.
ואחר כך שוכבת
על גב או על בטן
לפתע,
דמעות של כאב.
ואיזו שנה היא היתה
מקוללת,
חובק את גבך הכהה.
ויודע תלכי חזרה לביתך
תניחי ראשך על הכר.
ואם בטעות תזכרי בליל אמש
הבוקר יהייה מנוכר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|