בעייתי, כל הקטע, להיות בצבא,
עשרים שניות לרוץ ובו זמנית להגיש מצב"ה.
להבין מה זה רס"פ, רס"ר ורנ"ג,
להצדיע למ"מ, למק"ס, לממ"ג.
לצעוק "כן הסמל!" עד שיוצא הגרון,
לעמוד בחמישיות, לפתוח שעון.
שיעורים על הנשק, כבד ומעיק,
תפריט מבוסס לחם, זה מזיק.
את מתעפצת, ונרדמת, והראש נופל,
ואז נתפסת, וננזפת, והמפקד משתולל.
שכיבות שמיכה, כפיפות בטן, עוד מיליון עונשים,
את משודרגת, משופצרת, וזה די מרשים.
שעת ת"ש, המדים נופלים, חצי דקה מקלחת,
מלאה סימנים כחולים- הצבא קורע לך ת'תחת.
להתקשר לאמא, להגיד "אוהבת", לעדכן את החברים,
לשתות קולה, לעשן סיגריה- והכל לפני שהאורות נסגרים.
לילה טוב צבא, נשק בגב כעונש,
כיבוי אורות עכשיו- זמנים זה קודש,
                           זמנים זה קודש.


מוקדש לקורס מד"נים מרחב ז'!
"מד"ן מרחב,
אין, אין עליך,
ח"ח עליך,
אתה מדוגם מכולם!!!"